חוות יאיר · חלק קס״ו סימן י״ד

(וכן הגורם נמי חייב) ובזה אני תמה מאד על מ"ש הש"כ סייעת' מגמ' דנחש לדברי התוס' גם על שלא שת לבו לחלק דאותן גמרו' דקידושין וסנהדרין מיירי בד"ש על שנכשל חבירו בדבר עבירה וגמ' דב"ק גם הריטב"א מיירי בדין שמים על ההיזק וכל זה לשיטת הש"כ דלא חילק ולפי מ"ש דהא דדוקא שוכר ואומר פטור היינו מדינא רבה ל"ק מגמ' דנחש דודאי נידון בדינא רבה ועל זה הי' יכול לפטור טענת דברי רב כו' ודו"ק. ומידי אדבר לא אוכל לכחד מ"ש בימי חורפי בקראי מ"ש בצ"ל על מ"ש רש"י פ' בראשית דברי הרב ודברי התלמיד וכו' וכתב אבל לי קושי אחרת וגדולה היא אלי הלא אין מסית אלא לע"ז וכתב שמצא שהחזקוני הקשה זה ולא שמיע לי' מה שתירץ (אף כי בסוד ישרים חכמי אמת דברי החזקוני אמת וכ"כ הרשב"א על שור של אדה"ר וכו' כי חטא אדה"ר וחטא העגל ענינם אחד וגמ' ערוכה פ' אד"מ אדה"ר מין הי' וח"א כופר בעיקר הי' וקרא דמייתי על אשר עזבו וגו' ושם נאמר ויעבדו אלהים אחרים) ולעד"ן אחר שנוסיף להפליא במ"ש התוס' שזכרנו וא"ת א"כ כל מסית יפטור עצמו וכו' דהאי מאי קושיא דלמא חומרא דע"ז שאני דהחמירה תורה אע"פ דיש לומר סברא להיפך מ"מ מנא להתוס' להקשות: