חוות יאיר · חלק קס״ו סימן ט״ז

ועוד צ"ע על מ"ש שם דרוש על אל תחוס ואינו בגמ' רק במדרש ספרי וק"ל על זה א"כ גם ברוצח ועדים זוממין ושולחת יד במבושיו דנאמר בהו לא תחוס נדרוש ג"כ שרשאי לעמוד על דמן ולא מצאנו זה ובחיבור הרמב"ם בלאווין רצ"ג מנה לא תחוס דשולחת יד כפשטה שלא ימנע מלהורגה שכ"כ בספרי וצ"ע למה לא דרשו גם גבי רוצח וזוממין] ואיך נטעון לו רק דרך מליצה אמר על כל מסית שאין ב"ד שלמעלה מהפכין בזכות המסית בכל דבר עבירה. ולכן גם התוס' הקשו על כל מסית דפשוט להתוס' דבד"ש חייב כל מסית ולמה חייב בד"ש יטעון בעד עצמו דברי הרב וכו' ותרצו הואיל שהאדם נצטווה על כך הרי עובר ציווי אשר צוהו ה' והוא עצמו עונש מי שבא לחבירו תקלה על ידו (או הוא הגורם לעבירה) ולולי שנצטוה שלא להסית ודאי מצי למימר לא הייתי יודע שיציית לי ואף כי יש להקשות הלא יש ק"ו מאשרה ומבהמה אין למידין מן הדרוש ותדע דאל"כ נענוש לכל מסית לכל עבירה גם בידי אדם כמו דקטלינן לבהמה וכרתינן לאשרה.