ואפילו אחר ההתראה כראוי היה צ"ע אי שרי ליה לזרקו לחוץ לאבדון אם הי' יכול להוציאו ולהפקידו במקום אחר ג"כ מיני' וביה כמעשה דההיא איתתא הנ"ל. רק די"ל דלא מחייבינן ליה לטרוח בזה להציל ממון חבירו דודאי לא מקרי זה נהנה וזה לא חסר אחר שהבה"ב א"א להשתמש במקום הזה שפקדון חבירו מונח. ועוד דדרך בני אדם לקבל שכירות ויש בני אדם לרוב המבריחין לא מחייבינן לזה שיפסיד בשביל זה אפי' לא בר הכי הוא לקבל מ"מ לחייבו לטרוח להמציא לזה מקום או לחייבו להשאירו שם סמוך על שיתבע ממנו שכר טובה שעשה מנא לן. ולא מצינו בשום מקום שחייב להפסיד ממונו אפילו מועט כדי להציל ממון חבירו אפילו מרובה. ולכן אפילו עשה והציל אין לו אלא שכרו כבפרק הגוזל בתרא ובטור וש"ע ח"מ סימן רס"ד.
חוות יאיר · חלק קס״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.