חוות יאיר · חלק קס״ה סימן ו׳

ומ"ש בב"מ דף ל' ע"א והתעלמת לשלו מרובה משל חבירו לאו דוקא יע"ש ודל"ג ע"א רק דמילתא דפסיקא נקט דא"א לו להתנות ודוק. וה"ה אפי' מעט משלו אינו מחויב להפסיד כדי להציל של חבירו וכן אינו מחויב לטרוח ולהשכיר להם מקום וראיה מגמ' ס"פ בן סורר דתניא מנין לרואה חבירו טובע בנהר וכו' ת"ל לא תעמוד על דם רעך ומקשה והא מהתם נפקא והשיבות לו לרבות אבידת גופו ומשני אי מהתם ה"א ה"מ בנפשי' אבל מיטרח ואגורי לא קמ"ל ויש לדקדק למה נקט מיטרח דהל"ל אגורי לא ונ"ל דעיקר רבות' הוא מיטרח דה"ה אפי' מצי לאגורי מממון של חבירו אינו מחויב קמ"ל דמחויב. ואף כי פשוט להפוסקים גבי הצלת נפש שמחויב לאגורי גם בממונו רק שמחויב להחזיר לו מ"מ בצורך הצלת ממונו אינו מחויב למטרח ואגורי כלל אפילו משל חבירו וההיא אתתא דאגיר אגירא מיני' ובי' בפ' השואל היתה מוכרחת לכך דמה הוי לה למעבד דע"כ היתה צריכה פועלים להוציאו.