חוות יאיר · חלק ט״ז סימן ו׳

ואע"פ שאין בדעת המחתם זה החותם לקדש השם לא בפה ולא בלב מ"מ מאיליו נתקדש וראיה נ"ל דאפילו אם גוי חקק חותם זה או כתב השם קלט מקומו קדושה לאסרו בהנא' שהרי רש"י פירש בסוגיא הנ"ל דעירוכין על הא דסברוה מעיקרא שם טעמא דשם כתוב עלי' דבעי גניזה וכו' וז"ל רש"י דטעמא דשם כתוב עלי' דמוכחא מלתא דבלבו לשמים שהרי כתב עליה שמו של הקב"ה עכ"ל ויפה פירש שהרי בעי כל הקורה גניזה יע"ש ודו"ק (ונלע"ד דכל סוגיא דעירוכין נעלמה מהרב בעל שו"ת משאת בנימין כשכתב תשובה ק' בענין גליוני ספר יע"ש. ואין כאן מקומו).ואם כן ש"מ דידעינן או מחזקינן דזה הגוי שנדר הקורה הוא שכתב עלי' שם ה' ואפ"ה עכ"פ יגוד השם ומקמי הכי אסור בהנאה. ונהי דגבי אזכרות דבס"ת בעי קדושה בפה כמ"ש בטור וש"ע בי"ד סי' רע"ו מ"מ להחמיר להתקדש לאסור מקומו בהנאה ולאסור למחקו מעצמו קדיש מתמונת אותיות הקדושים זכר לדבר בכור בהמה סמצוה לקדשו ואם לא קדשו מאיליו קדוש כ"ש בנדון דידן. וכ"כ הרמב"ם להדיא גוי שכתב אם השם גונזין אותו.