חוות יאיר · חלק ט״ז סימן ז׳

וראיתי בהגהות מיימוני רפ"ו הנ"ל בשם הרא"ם דאם כ' אותיות של שם ולא נתכוון לקדש אין בהם קדושה כדתניא הרי שהי' צריך וכו' והביאם הרב בט"ז. והוסיף בו דברים דאם כתב שם שלא במקומו בכוונה לשם קדושה הוא קודש וצריך גניזה דלא גרע משם הנכתב על ידות הכלים וכו' וא"כ משמע דה"ה גבי ידות הכלים מיירי כשנכתב לשמה והוא קדוש וזה נגד גמ' דעירוכין דאמר בהדיא שם שלא במקומו לאו קדוש דתנן היה כתוב על ידות הכלים וכו'. וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דבמקומו מיהא קידש למקו' כתיבה וכבר בארנו דמיירי שם בקורה שגוי כתב עליו השם. ותמה אני דבה"מ ה"ל לאקשויי על הרא"ם מדברי הרמב"ם דגוי שכתב וכו'. ואפשר לדחוק ולומר דגם מ"ש הרא"ם היינו דוקא לענין הכשר ס"ת ויושר נראה לומר אחר דק"ל עוד למה מייתי הרא"ם ראיה מברייתא הרי שהיה צריך וכו' דפליגי ר"י וחכמים בהעברו' קולמס דה"ל לאתויי גמרא ברורה שם פרק הניזקין דצ"ד ע"ב דס"ת שאין אזכרות שלה כתובים לשמן אינו שוה לכלום אלא עכ ס"ל להרא"ם דשם י"ל דנהי דאין הס"ת שוה כלום מ"מ יש באכזרות קדושתם אחר דמ"מ נכתבו סתם וסתמן לקדושתן קאי ומזה י"ל דאפי' כתב גוי האזכרה בסתם תפש קדושה (ולפי זה ס"ל להרא"ם דאין בשם שום קדושה אם לא נכתב לשמו ומותר למוחקו ואם כן ה"ה ה"נ בההוא דפרק הניזקין היה אפשר למחוק כל השמות ולחזור ולכותבן וכן כל השוכח לקדש אם השם וזה נגד הסברא ונגד משמעות הגמ' רק מ"מ יש בו קדוש' השם להחמיר) וטפי י"ל דמסתמא כתבו הגוי לשם אמונ' ישראל בשם זה וראיה מהא דכתב הב"ח דבדעבד מהני עיבוד הגוי לקלף דס"ת אם א"ל ישראל שיעבדן לשמו אפילו לא סייע כלל כמ"ש בי"ד סי' רע"א הביאו בש"כ שם זכר לדבר מ"ש אם אמר בדעת ישראל וכו' מש"כ בשעקר הכוונה לשם חול כמו הרי שהיה צריך וכו' ונתכווין לכתוב יהודה וכו' דאפי' ע"י הערת קולמס אין השם מן המובחר ובלא העברת קולמס לא קדיש כללכיון דבכוונה עקר ליה וראיה מש"ס ריש זבחים ובכה"ג מיירי מ"ש ולא נתכווין לקדש רק כיון למלה אחרת וכדמייתי ראייה ואפשר להגיה ולא נתכווין לקודש. וצל"ע לדברי התוספות משמע דאפילו נגרר השם מן המקום לא הל קדושת המקו' שנשאר קודש כדמעיקרא ואסור בהנאה ובתשמיש חול וא"כ ה"ה בטבעת הנ"ל אף אם נוטל השם מראש חותמו ע"י פצירה פים בשוגג או ע"י רוב תשמישו ישאר תחתית החוסם בסיס שלה שם באסורו וזה ודאי מלתא דלא מיסתברא. וראיה לדבר גמ' דפרק כ"כ דקט"ז כי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלא כתב אזלא קדושתא שמות הוי"ה מיירי שהרי על ס"ת שנמחק קאי ואע"פ דההיא לענין דטעון גניזה מיירי. מ"מ לענין זה ודאי אין חילוק ועוד דגניזה דגבי ס"ת כאיסור הנאה דשם הנכתב שלא במקומו דמי ובכוותי' מצינו לענין ע"ז להבדיל בין הקודש לחול אבן שהעמיד עליה וכו' כמבואר בגמ' ופוסקים ומבואר בטור וש"ע בי"ד סימן קמ"ה. ואין לדקדק היפוך זה ממ"ש יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומ' לא קדיש מכלל דאלו קדיש היה השימוש אסור אף במותר אפילו אחר הגדידה וה"ה תחתית מקום השם אפילו אחר שניטל השם די"ל דודאי לא קדיש רק כל זמן שהכתב קיים. מש"כ כשנמחק או ניטל אפי' אות אחד או מקצת' שע"י כך בטל תמונתו ומ"מ אלו השם קדיש כל הקורה והכלי לא היה רשאי לגודו לכתחל' להשחית ולכלות מן הקורה אפי' קצתו מש"כ אחר דלא קדיש רק מקומו לא נאסר רק כל מקומו ומ"מ כל שניטל השם חוזר השאר להיתרו ובאשר זה ברור נשארים דברי התוספו' נכונים וצ"ע. ולבאר מה יהיה משפט החותם ומעשיהו כבר מבואר שאסור לישראל להתיכו וכאשר ק"ל בכל דבר אמירה לגוי אסור דבר שאסור לישראל לעשותו כדמוכח פ' הפועלים דף צ' והוא בא"ה סי' ה' מעתה אסור גם כן להתיכו ע"י גוי וגם אם אפשר לצורף אומן לקלוף זה הטבעת מקום השם עם השם צל"ע להתיר להתחלה אפי' ירצה לגנוז המקום דיגוד תנן יקלוף לא תנן והכי נראין משמעות דברי התוס' דכתבו דלא יהנה מאותו חתיכה שכנגד השם דבמקומו וכו' ר"ל של מקומו קדיש דאל"כ מאי קמ"ל התוספ' שכתבו משמע וכו' דמשמע דחידוש קמל"ן. וצ"ל דיש בנטיל וקליפת המקום גם משום אכחושי קדושה אחר שנתקלש ע"י מקומו ואם כן אין תקנה לזה הטבעת רק על ידי נטילת כל ראשו שבו חקוקים אותיות הקדושים וגניזתן.