והיה צ"ע באשה אחר דטבעת שיש בו חותם אינו תכשיט לה אי שרי בטבעת של הקדש ובטבעת הנ"ל והיה נראה דמ"מ לכתחילה אסור כמו קול מראה וריח דאנן בו משו' מעילה ומ"מ לכתחלה אסור כמבואר בש"ס פסחים פ"ב דכ"ו ועיין בתוס' שם ופ"ה דסוכה דנ"ג ותדע שהרי לא בכדי נושאת אותה באצבעה רק להתנאות בו וה"ל הנאה. כדתנן רפ"ה דמעילה וכ"ש לחתוך בו דאסור ואם כן ע"כ הא דנקט ידות הכלים וכרעי המט' הוא משום דשייך בהו יגוד ומשתמש מינה דנשאר הכלי מותר בתשמישו כמקדש ולכך כתב הרמב"ם בפ"ו מיסודי תורה כלי שהיה שם כתוב עלי' קיצץ וכו'. ואין ראיה מלשון הרמב"ם שם (והעתיקו בש"ע ס"ס רע"ו) וז"ל קוצץ את מקום הפס וגנזו אפי' היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיך הכלי ה"ז לוקה חותך את מקומו וגונזו וכן אם היה השם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ וכו' דלכאורה משמע דכלהו בחדא מחתא מחתינהו וגם טעמא דרישא דקיצץ מקום השם הוי מחשש מחיקת השם דעלה לוקה בהתיך וכו'. דאין זה רק כיילנהו הרמב"ם לאשמועינן דליכא תקנתא לכלי באופן אחר וק"ל. ונשאר לנו לבאר אי גרע קדושת השם באשר הוא חקוק ולא כתוב וכאשר גם החכם השואל הרגיש בזה וכתב כמו שמצינו כמה חילוקים ולא פירש ואנכי הרואה שו"ת משאת בנימין סי' צ"ט שהשיב בענין אי הוי דפוס שלנו קודש [על"ק תשובה ק"ו גם תשו' קפ"ד] ושרשיו שתולים על פלגי ים התלמוד דברור דבחקיקה עכ"פ יש ג"כ קדושה כמו בכתיבה יע"ש והכי מבואר לענ"ד בדברי הרמב"ם הנ"ל שהתקתי אפילו היה השם חקוק וכו' ובסוף תשובה הנ"ל כתב שכ"כ ר' ירוחם בשם שו"ת לרמב"ם נלע"ד דאישתמיט מיני' דברי הרמב"ם בספרו מדלא מייתי ראייה מהם. ועמ"ש בט"ז בי"ד ס"ס רע"א שמאד צ"ע במה שהביא ראיה מגמ' דסוטה ואין כאן מקום להאריך בזה נקוט מינ' דחותם הנ"ל אסור בהנאה כי קודש הוא. ומינה דאסור גם כן לחתום בו ויש בזה החותם בו איסור מוסיף דלפני עור שזה שנשתלח לו האגרת מקלקל ושובר החותם וה"ל פסוק רישי' ואסור אפילו אינו מכווין. גם לפעמים שאין החתימה עולה יפה בפעם הראשון אף על פי שכבר נגמרו בנחתם ד' אותיות הקדושים וחוזר ומטיף וחותם ועובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלהיכם. ואת"ל דישראל המקבל הכתב ידוע ומיזהר זהיר שלא לשבר החותם מ"מ לא זהיר לגונזו ובודאי דצריך גניזה ק"ו מכתב ממש שהרי בנקל בא לידי בזיון והשחתה ולפתחו ע"י גוי גם כן אין תקנה ומטעם שכתבתי ודבעינן למימר בסמוך דאמירה לגוי בכל דבר אסור וכבר כתבתי בספרי הנכבד בא"ח סי' ש"מ בכה"ג בפתיחת ספר שכתוב על ראשי הדפין אותיות שזכר רמ"י ושבירות עוגה שזכר רוקח ומהרי"ל בחג השבועו' ובכה"ג צ"ע בשם אפילו בחול וכל טבעת של פרקים עם חותם.
חוות יאיר · חלק ט״ז סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
