חוות יאיר · חלק ט״ז סימן י׳

וטרם אכלה לדבר אודיע למר כי זה כעשר שנים נשאלתי בשם חקוק על טבעל של פרקים והם חיבורים עיגולים קטנים אם מותר לפרקו. והשבתי דלכאורה נראה לאסרו דה"ל מוחק את השם וראיה מהגה' ש"ע א"ח סי' ש"מ ס"ב הגה' שאסור לשבור עוגות שעליהם אותיו' בשבת ורמ"י הפריז עוד על המדה וכתב דה"ה אסיר לפתוח ספר שכתובי' אותיו' על ראשי הדפין ושגרע טפי דחושש לו לחטאת דה"ל מוחק ע"מ לכתוב. אבל לעד"ן דהיתר גמור הוא דודאי דברי רמ"י תמוהין דמה ענין מוחק ע"מ לכתוב דשם אין לו צורך במחיק' רק בכתיבה שאח"כ ודומה למחיקה דבמשכן וכאן ממש להיפך אעפ"י שרוצה לחזור ולסגור הספר מכל מקום אין זה תכלית פתיחתן. לכן פשיטא דאין חשש חטאת אלא אפילו איסורא נמי ליכא לע"ד וניליף מבנין וסתירה דק"ל דאין בנין בכלים ואפילו הדק היטב בפרקים וחוליות, ונלמד סברא משם אם לא מקרי חיבור בכה"ג כ"ש בכתוב על ראשי דפין דבפתיחה מסגרי הלוחות יתפרדו האותיות ממילא כויו אאופתא ובכל עת ורגע לפירוד קיימא. מש"כ במשכן היה בנין קיים אדיר וחזק עד עת נעלה הענן. ובכה"ג גם כן בקושר באם אינו של קיימא או מעשה אומן מותר גם לכתחלה ולא דמי לשאר מלאכות דכל עיקרן אינו רק לשעה מש"כ בנדון דידן גרע טובא מכותב במשקין דלכתחלה אסור דמחדש דבר ודוק.