מ"מ אין בדבריו כלום וזה מוכח ממ"ש הסמ"ע שדקדק בענין מ"ש בהג"ה רמ"א ר"ס י"ט כדרך שנתבאר לעיל סי' י"ד ס"ד שכוונתו ע"פ דקדוק לשון הטור והב"י בש"ע שהתחילו בלשון שאל אחד מבעלי דינים וו' דמיירי כשרוצה אחד מבעלי דינים שיכתבו לו פס"ד כי סבר שטעו בדין ורצה להראות הפסק לב"ד הגדול כמ"ש שם הסמ"ע בסי' י"ד ס"קל כ"ג ויש קפידה לדיין אחד שרבו עליו כי יאמרו ב"ד גדול כי גם הוא טעה ולכן צריך שיכתבו ומדבריהם וכו' כ"כ הסמ"ע. וקשה אם חושש הוא לכך יותר היה טוב שלא לחתום כלל כי בכתיבת ומדבריה' לא יצא נקי לגמרי דמי מפיס אלא ע"כ גם בכה"ג אינו רשאי למנוע מלחתום עא"כ דאפי' דיודע בודאי שיבא דבר הפסק לפני גדולים בדרך עירור וקריאת תגר מבעלי דבר ועוד דניכרים קצת שלא דבר ריק מה שדיין רוצה למנוע מלחתום כי גם בעל דבר קורא תגר וצווח ככרוכיא מ"מ אינו רשאי למנוע כ"ש באין כאן ודאי שאפי' הבעלי דבר מק"ק גדולה רחוקה שמכריחים הדין לחתום.
חוות יאיר · חלק קמ״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
