חוות יאיר · חלק קמ״ד סימן ג׳

ובנ"ד נלע"ד דכל מלבושים שעשה לה אביה או אמה או מי שהוא בין לפני נישואיה או אח"כ כל מה שבא לידה חוץ משל בעלה בין מלבושים או מתנות כסף וש"כ נותנים לה מלבד כתובתה שק"ל בסי' פ"ה פ"ז שדינה כדין נכסי מלוג קנתה והבעל אוכל פירות ונוטלת אותם אחר גירושי' ומיתת הבעל גם משום אומדן הדעת די"ל כשם שארז"ל לגבי בעלה שעשה לה למישקל ולמיפק לא אקנה לה ה"נ י"ל במלבושים ומתנות שלה מאחרים הסברא בהיפך. וכל מה שכתב בטור וב"י סי' צ"ט מיירי במלבושים שעשה לה הבעל דשייך לומר אדעת' למישקל ומיפק לא אקנה לה וזה הוא אומדן דעת גדול ואין לומר וכי הי' סבר שעכ"פ תמות היא לפניו די"ל סבר הי' שתיטלם עכ"פ רק בניכוי מכתיבתן וכמ"ש הריטב"א ואין זה סותר למ"ש למעלה ואע"פ שהפוסקים סתמו דברים וכתבו בגדיה סתם וכן בש"ס גופי' מה שעלי' סתם קאמר מ"מ בירור הדברים כך הם שבבגדי' שעשה לה הבעל מיירי רק באשר בימים ההם היו רגילים הנשים ללבוש בגדים חדשים מדי שנה בשנה כדמשמע בש"ס ס"פ אע"פ ובטור בי' ע"ג וכשיעור אותו מלבוש שנותן לה הבעל מדי שנה בשנה היו מלבשין הכלה כבטור וב"י סי' י"ח ובש"ע נ"ז ובעידור בשנה ראשונה ק"ל דנוטל כל צד מה שהכניס על כן סתמו כל הפוסקים את דבריהם וכתבו בלשון הש"ס.