חוות יאיר · חלק קמ״ד סימן ב׳

הנה מזמן רב שנשאלתי בנושא הזה ממש אם מתה האשה [בלי ז"ק אחר ג"ש] ובקשה אמה לומר דחזרה מתנה מהא דק"ל גבי מתנה אזלינן בתר אומדן דעתן ובודאי לא עשתן אמה לה מלבושים שאחר מותה תקחם בעלה [לא נכתב בתנאים אחרונים חוץ ממלבושיה] והשבתי שהדין עם הבעל חדא דלא אמרינן ענין אומדן דעת רק בענין שהיה אומדן דעתו בטעות בעת המתנה כגון זה שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכו' כבח"מ ס'י רמ"ו ואע"ג ששם בטור למד מזה מי שנתן כל אשר לו לאחרים מפני שהיה צריך לברוח וכו' ולבסוף נתפשר וכו' מ"מ י"ל גם זה לא העלה על דעתו שיתפשר וי"ל באומדן הדעת שסבר היה שלא יתפשר עוד ואלו נסתפק בזה לא נתן כל אשר לו לאחרים והיינו טעמא דמתנת ש"מ בכולה חוזר מש"כ בזו שנתנה מלבושי' ותכשיטים לבתה וכי היה הכרע כלל בדעתה שימות בעלה בחיי בתה ואין לומר סבורה היתה שתשאר בחיים [ומ"מ אם אמרה א"א לי לראות נכרי' לבושה בבגדי בתי שעשיתי לה ישומום ואשלם דמיהם הדין עמה דגרע משורך טבוח לעיניך דע"כ תקנו חזרת נדן] ותבלה בגדי' דמיתה שכיח. וראיה עוד מנותן מתנה לאשתו דכתב בר"ן בשם הגאונים שלא אמרינן באלו אם מת או נתגרשה אדעתי' דלמישקל ומיפק לא יהב לה ומשמע אפילו מגרשה מפני מרדה ופשעה וכמ"ש בסי' צ"ט בב"י ובש"ע והארכתי עוד שם בתשובה.