חוות יאיר · חלק ק״ל סימן ז׳

מ"ש בט"ז עוד ראי' ממ"ש ר"ת גבי כל נדרי שאין החכם מתיר בלא חרטה ש"מ שלא יספיק מה שעבר לחרטה אין זו ראי' כלל רק דמספיק מ"מ צריך שיאמר שמתחרט מפני יראת העונש ובימיהם לא הי' הגרסא אחרטנא בהון כדמוכח בדברי ר"ת אילו והי' להם נוסח משונה משלנו כדמוכח בתוס' ולכן הקשה ר"ת שאין כאן גילוי החרטה והרא"ש ס"ל דסתמא בפירושו. ומ"ש לא תמצא מלקות בנזיר ודאי מצינו כי י"ל שמקבל עליו כמה מלקיות טרם שיתיר נזירתו ויהי' כל סיגופיו לשעבר חנם [בזה י"ל דסיגופי' בלא קבלה לאו חנם ננהו מש"כ תעניתי' בעי קבלה] והרי סותר נזירתו בנטמא ומביא קרבן ולא מתיר נזירתו. ובתר הכי מייתי שגם מהרש"א הקשה כך והשיג עליו בדברים שאינם מוכרחים כי אין הכרח שיגלה זה טעם התרתו גם מהיכן פיסיק' לו שאפילו בדיעבד אין ההתרה כלום.