חוות יאיר · חלק ק״ל סימן ח׳

ואם כוונת התוס' שמא ימצא פתח וישאל עיקר חסר מדבריהם ובמקום אחר [הוא תשוב' קכ"ט הנ"ל] הארכנו לבאר שקושיות מהרש"א לא לבד קשה על נזיר רק על כל נדר ושמוכח בגמ' דשבועות דכ"ח דמותר לחכם להתיר הנדר אפי' אחר שעבר זה וכמבואר ברמב"ם וטור י"ד סי' רל"ח ואין כאן במנ"ש שכתב בט"ז באמת שלדעת בט"ז יתישב גם גמ' הנ"ל דמיירי בפתח מצד גוף הנדר ולבסוף מסיק וז"ל אלא דבר ברור דמחמת יראת העונש אין לו היתר וכו'. כבר כתבנו דאין זה ברור רק נבוך ודחוק מכמה גמ' רק פשטן של דברי הש"ס בכל מקום דאי בעי מיתשל ר"ל בחרטה מעיקרא דזה מספיק בלי פתח פתוח שידבר רק שמתחרט אמת מעיקרא אם מהיזק גוף או נפש שיבא לו ע"י נדר ובסיבתו רק שבפיו כך לבו ולכך אפי' כבר אכל האיסור רק דבגמ' דשבועות נתן טעם בזה מפני שעדיין מחוסר מלקות וכבר כתבנו לעיל דלכן לא ברירא לי מ"ש הפוסקים גם בזמן הזה אפילו אכל הככר כלה מתיר נדרו וי"ל דדינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו.