חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן ט׳

והנה כתב בל"ח ס"פ עד כמה בדיני דחשוד להתיר לעצמו וז"ל וכל כי האי גוונא כתב רבינו דנאמן בפ' הנזקין בי"ד חילוקים בענין נאמנות באיסורין בחילוק הרביעי ודלא כהר"ש ספ"ב דנגעים דמחלק בין אתחזק איסורא ללא אתחזק איסורא עכ"ל. וז"ל חילוק הרביעי הנ"ל כל אדם נאמן על שלו אפי' אתחזק איסורא כדאמר גבי טבל הקדש וקונמות הואיל ובידו לתקנו ולפדותו עכ"ל. ואין הלשון מדוקדק כמ"ש בל"ח וכל כה"ג כ' רבינו וכו' נהי דדברי הרא"ש מתנגעים לדברי הר"ש מ"מ כל כה"ג דס"פ עד כמה לא מיירי הרא"ש בחילוק רביעי אדרבא כל כה"ג דס"פ עד כמה דמשמע היכ' דליכא רווח' כלל בהוראתו שרי לבעל דבר להורות ולא בגוונא אוחרי וזה סותר לדברי הרא"ש ומסכימים לדברי הרא"ש ומ"מ כבר כתבנו שיש לתמוה על דברי הר"ש וכי היכא דאתחזק איסורא אין אדם נאמן ואם חשיד הוא נחשוד אותו שהטיל מם בבכורו (ולפי זה לא יורה אדם בכל ספק שאירע בשחיטה וכן בתערובות איסורים וכה"ג טובא) וי"ל דשאני היכא דלא עביד מעשה כלל לפנינו.