חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן ח׳

מש"כ טובת הנאה של אחיו לא מקרי נגיעה למ"ד טובת הנאה אינן ממון ומפני כך לא ברירא לי דברי הש"כ שם ס"ק יו"ד. ויש ראיה מגמרא רפ"ד דבכורות דהנאה דלא מטיא ליה רק לבן בתו גופי' מקרי רק טובת הנאה וא"כ טובת הנאה ממש דמטיא לקרובו היה אפשר לומר דאפי' למ"ד טובת הנאה במקום אחר ממון גבי עדות לגבי קרובו שרי. ולולי פה קדוש הרשב"א היה ספק בידי אם לפסול עדו' בשביל טובה המגיע לאחיו אחר שגוף העדות אינו לאחיו וכענין שאמרו וכלם מותרים לבניהם ולאחיהם ועדות שמגיע הנאה לו ה"ל כמעיד לעצמו ואין קרוב גדול מזה. וקרוב פסלה תורה אפי' משה לאהרן אף שלא נחשדו ישראל על כך. משא"כ אב לגבי בן אפי' בטובת הנאה מיפסל דברא כרע' דאבוה ואין לחלק בזה בין רב לבן או להיפך אע"ג דבפרק בן סורר דע"ב סע"א חלקו בדין מיתה ביניהם ואמרו כי יותר רחמי האב על הבן מההיפך והיפך גבי מורדת המקללת לאבי בעלה בפני בעלה מש"כ אם מקללת לבן בעלה בפני בעלה והתם הטעם מפני שמדין תורה הבן חייב להקפיד על בזיון האב. וע"ע בהג"ה רמ"א בא"ה סי' קל"ד ס"ד ושם צ"ע מ"ש ויש מחמירין רק שאין כאן מקומו כך נלפענ"ד]. או הוא שונאו ואוהבו אם כשר הוא לעדיין ועד. והעלינו להחמיר באביו ובנו וכ"ש אשתו ולא בקורבה דאחיו וכ"ש גיסו וכה"ג.