חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן י׳

נמצא למידין לפי דברי הר"ש כלל נאמנות וחשדות. היכא דבדיבוריה לא עביד מעשה אפי' שנים חשודים כבס"פ האומר התקבל כשר ולא תהי כזאת בישראל וכמ"ש התוס' שם בד"ה דיבורי אמרי ונראה דעל כן לא הכשירה תורה עד מפי עד ודו"ק. היכא דבדבוריה נעשה מעשה לא חשידי תרי כגון מיאנה או שחלצה בפניו וכל כה"ג ועדים חתומים על שדה מקח לא חשו חכמים לדבר זה ומ"מ אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו כבש"ס פ' ואלו טריפות דף מ"ד ונראה דאיסור גמור הוא שהרי מקשי שם על רבה בר בר חנה וכ"כ התו' ספ"ב דיבמות. וא"כ אפשר להכשיר בי תרי שקבלו שכר להעיד שלכאורה ליתא בזה איסורא רק חשדא ולא דמי לנוטל לדון דהוי לימוד תורה ומקרא נפקא מה אני בחנם [מיהו נראה דלאו דוקא והוראה דאסור מקרא דה"ה כל המטפל בדבר שהוא מצוה דג"כ מקורה בתורה מדמינן לתורה ואסור ואין חילוק בין חד לתרי וכן הנוטל שכר להעיד היינו טעמא ותדע שהרי אוהב ושונא כשרים דלא נחשדו ישראל על כך רק די"ל דנוטל שכר בלה"נ מיפסל כמו בכל עדות שיש לו צד הנאה בעדותו ה"ל כמעיד על עצמו דלמטי' ליה הנאה ואע"פ שיש לחלק מ"מ הואיל דמכוער הדבר חששו רז"ל טובא ללזות שפתי' בספ"ב דיבמות. והיינו טעמא דנוטל שכר להיות רואה בכורות אע"פ שנוטל שכר מהנשארי' תמימים כמו על בעלי מומים שלא התירו גם בכה"ג רק לאילא והיא צורך שעה כמ"ש הרמב"ם עי' בטור סי' שי"ב ורש"י פירש דדוקא לאילא שהיה חסיד וזה צל"ע.