ואין לומר עוד דדעת הר"ש דכל הוראה מקרי אתחזק איסורא הואיל דאתיילד ריעותא בדבר ותדע דאל"ה ל"ל לש"ס למימר ס"פ עד כמה ונשאל על טהרותיו דחזי לי' בימי טומאתו דמשמע הא בלאו הכי כגון בתרומה אינו נשאל כפי' התוס' שם ואם הוראה בעלמא לא מקרי אתחזק איסורא הל"ל ונשאל על טהרותיו אפי' על תרומה אלא ע"כ כל הוראה מקרי אתחזק איסורא ולא תירץ הר"ש רק ת"ח חזי לנפשיה דמס' עירובין דלא אתיילד ריעותא כלל ולא ביקש לתרץ מנהג גרוע שלנו ומעשים שבכל יום א"כ קשה מ"ש בש"ס שלנו פ' אלו טריפות הנ"ל אר"ח איזה ת"ח זה הרואה טריפה לעצמו [וקשה ג"כ להיפך דיהי' אסור לבעל לראות כתמי אשתו נדה בימי ליבונה] ושבוחי משבח לי' שם וז"ל ורש"י כשנולד ספק טריפות בבהמתו ונראה בו טעם לאיסור וטעם להתיר אינו חס עלי' ואוסרה עכ"ל ומשמע הא אם חזי טעמא דהיתרא מתירה לעצמו.
חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.