מיהא י"ל דל"ק משום דבלה"נ צ"ע גמ' זו לפי' רש"י כי יש להקשות מהיכא תיתי יתירה אם שקולין הם תרי טעמא וחלקיה הסותר אלא ע"כ ר"ל שתיכף אוסרה ואינו מראה אותם לחכם אחר ומינה הא אם ירבו צדדי דהיתירה מרא' אותה לאחר ודוק ומ"מ מנהגינו נשאר קשה. מ"מ א"א לומר דלהר"ש מקרי כל הוראה אתחזק איסורא (והכי מוכח ממ"ש בט"ז סי' שי"ב דלהר"ש אתי שפיר מה דמוכח בהג"ה סי' י"ח דאדם שוחט ובודק לעצמו אע"פ דשכיחי סרכות בדיקה אלא ע"כ לא מקרי בכה"ג אתחזק איסורא ע"י ריעותא כל דהו רק דברי הר"ש קאי על מצורע מוסגר ע"ש בהר"ש ובמשנה ספ"ה דנגעים ומ"ש שם הט"ז דשוחט לעצמו משום רוב מצויין וכו' צל"ע מאד דדלמא שהה או דרס) שהרי כ' דמה דלא הראתה ילתא דמה לר"נ לאו משום איסור אלא וכי' ש"מ דלא מקרי הוראה אתחזק אסורא וא"כ נשאר קשה גמ' דחזי לי' בימי טומאתו כנ"ל הא בלה"נ וצ"ע.
חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.