חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן י״ד

משא"כ יחיד בהאיכא רווח אחשיד בכל גוונא כבספ"ב דיבמות גבי הרגתיו וחכ' שאסר את האשה בנדר. ואין לומר דליכא משום לזות שפתי' רק בשל אחרים ובכה"ג דעביד מעשה להתיר ואח"כ נהנה מזה כיוצא בזה גבי הוראת איסור והיתר לאחרים. זה אינו מס"פ עד כמה דאסור לראות בכור עצמו וכן בקדשיו ומעשרותיו וטהרותיו לולי דלא מרווח מידי היה אסור כמבואר שם וא"כ שפיר כתבו התוס' ס"פ עד כמה דלא מצאנו ידינו ורגלינו בכל יום שאנו מורין תוך ביתינו וכן צ"ע על הרא"ש בחילוק הרביעי הנ"ל. ואף לפי מ"ש הר"ש לחלק קשה הרי בהוראת איסור דפסיקת הגרגרת לא אתחזק איסורא דק"ל נשחטה הותרה ומ"מ אי מזבין בשומא אסור ואין לומר אחר שריעותא לפנינו מקרי אתחזק איסורא א"כ ה"נ נימא כל דבר הוראה שאירע בבית יהא אסור מהאי טעמא ובש"ס שם אמרי דת"ח רואה טריפה לעצמו. ואף למה שכתבנו התוס' פא"ט בתירוץ ראשון כי דוקה באשה חיישינן שמא עיניו נתן בה מש"כ בדוכתי אחריתא מ"מ איכא משום הרחק מן הכיעור ובאמת תירוץ של התוס' הלז נסתר ממשנה וברייתא דס"פ עד כמה הנ"ל. ותירוץ שני של התוס' שם צ"ע דלמה מקשי בש"ס מהרחק מן הכיעור טפי ה"ל להקשות מאיסור דהסר ממך עקשות פה שהרי רבב"ח יחיד הוה.