חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן י״א

ומזה למד הריב"ש הובא בש"ע סי' י"ח שהשוחט יטול שכר מן הטריפות כמו מן הכשרות והרגישו האחרונים על מה שבטור ח"מ סי' ש"ו לא משמע כן ואפשר לומר כי דוקא גבי ראיית בכור חששו לחשד בליקחתו שכר הואיל דהראי' עצמו בשכר אסורה לולי צורך שעה א"נ דגבי בכור דצריך לימוד ובקיאות גדול כבפ"ק דסנהדרין יש חשד טפי דיצדד סברות להקל מפני שכרו. עי"ל דבבהמה של טבח עומד למכור לרבים לא חשדינן לי' שיכשיל רבים. עי"ל דפי' טבח שכ' הטור הוא שוחט לבד ואת"ל דג"כ בודק בימיהם לא הורה שהשוחט בדבר רק כל השתנו' הראה לחכם ובשוחט אין חשש כולי הא דאין כאן קלקול אם לא ע"י מעשיו ובדיקה אם יש השתנות לא חיישינן אל יראנ' כי מרתת פן יראה ויגלה ע"י אחרים מיהו הרמב"ם דקדים טובא להטור קרא תגר על זה בפי' המשנה פ"ד דבכורות וגם בקהלתינו קק"ו היה המנהג של הכרכשות ונ"ל דמאחר שהשוחט ובודק הוא הש"ץ או השמש שיש להם שכר קצוב בלוא הכי מן הקהל ואפיית לחמי שבת וטביל' נשי' ובכ"ג וזה של הכרכשתות מעט וטפל אין חשד ואין איסור ואפשר דגם הטור בכה"ג מיירי. ובלקיח' הדייני' והרבנים ומסדרי חליצה וגיטין שכר עי' בפי' הרמב"ם והרע"ב והאברבנאל בפרקי אבות גם בפוסקי' ארוני' ט"ז וש"כ ובפי' עץ החיים מס' בכורות.