אבל אחר עיון הראוי נראה דאפי' אין כאן שטר גובה ק' זהובים. דמהיכי תיתי לן לומר דבר שאין הדעת סובלתו ולחבר דברים נפרדים לומר ששיור בירושה וחוב שתצטרך לשלם שעה אחת לפני מותה עולים בקנה זה חובה וזה נדבה. ואי משום אומדן דעת בעלי הפשר נרא' ודאי אומדן גדול היפך מזה. והוא לכשנרד לסוף דעת הפשרנים מה ראו על ככה לו' שתצטרך האלמנה לתת שט"ח וכו'. הלא אחר פטירת הזקינה בה"ב יורשה הכל ואם מפני שחששו להעברת נחלה ע"י מתנה ושקדו על מתנת בה"ב שלא תצא נקי לגמרי מנכסי זקינת'. הלא ידוע לכל שאם תעבירי נחלה ע"י מתנה וכה"ג תשייר עכ"פ דבר מה לנכדה בה"ב לירושה דאוריי' וכך עושים כל מעבירי נחלה ונותני מתנה. אלא ע"כ חששו פן תשייר רק דבר מועט איז' זהובים מעט מזעיר לכן קצבו הם נו"ן זהובים שתיטול בכח שט"ח וחוב גמור שמעתה תשייר מה שתרצה תיטלי עכ"פ לבד מהשיור נו"ן זהובים בשט"ח. ואין לפקפק עוד דמ"מ יש כאן אומדן דעת שסבורים היו הפשרנים שלא תשייר הזקינה נו"ן זהובים. דהא ליתא מדא דמאן לימא לן דעת הפשרנים דלמא סבורים היו שתשייר נו"ן זהובים רק שרצו שתזכה בה"ה בק' זהובים.
חוות יאיר · חלק קי״ט סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.