חוות יאיר · חלק י״א סימן ג׳

ומ"ש מכ"ת אחת על כלם במ"ש התוס' פ' ע"פ מצינו למימר דקידוש על היין ד"ת. ראיתי שכמה כרכורים כרכר מכ"ת לחטט אחרי יגע ומצא מציאה להקשות ממצינו למימר דכתוב ויותר היה ראוי למכ"ת להקשות לי מגמ' ערוכה ריש נזיר ד"ג ע"ב דמקשי על קדושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא - אמנם כבר דחה ר"ת שם אותו פירוש רק משם ראיה להפוך ממש דאין קידוש על היין דאורייתא. וכ"כ ג"כ כמדומה לי הסמ"ג דמשם ראייה ונ"ל דאין פירוש מס' נזיר מרש"י ז"ל או הוא משובש מאד ומוטעה. כי זולת קושיות ר"ת איך יעלה על דעת רש"י שלא יחול נזירות יין על קידוש והבדלה אע"פ שהיה נדרש יין מקרא וכל הפוסקים איש לא נעדר ס"ל דנדר חל על כל דבר שאינו מפורש בקר אע"פ שנדרש מקרא ע' בש"כ סי' רט"ו סס"ק י"א וסי' רל"ו ס"ק ג' ובש"ע סי' רל"ט ס"ו. ובלי ספק שתלמיד טועה כתבו וגר' רש"י היה וכי מושבע כגר' ר"ת ולא פי' עליו כלום ואחד מן התלמידים טעה וכתבו על הגליון ונדפס בפנים. ונ"ל עוד כי מה שנדפס ברש"י וא"ת הא תנן חומר וכו' הוא טלאי ע"ג טלאי שלא היה זה לפני ר"ת כדמוכח בתוס' שהרי הקשו קושיא זו דברש"י ותירוץ שכתב ברש"י הוא שגיאה גדולה דמה ענין ראי' למ"ש שם חייב שבועת שוא דחייב משעה שיצאה מפיו ועיקר שבועת שוא היא נשבע לבטל את המצוה ומפני דלא חלה ה"ל שבועת שואו ק"ל ולכן נ"ל פשוט שלא יצאו הדברים מפי אותו צדיק רק תלמידי תרביצא' הוסיפוהו וכה"ג יראה וימצא בדוכתי' טובא. אחר כותבי ראיתי כי התוספ' באותו דבור שמציאה מצא מכ"ת הביאו גמ' הנ"ל בפשיטות כפירוש ר"ת להוכיח דאין קידוש על היין דאוריי' ועל זה כתבו מצינו למימר וכו' ר"ל שאין הוכחה ולא דס"ל כך. סוף דבר מה לנו לתלות עצמינו בקורי מכביש להקשות ולאהדורי אפירכא מדברי יחיד במקום שכל גדולי הפוסקים חולקים וטוב לנו לומר אחר דאותה דעה דקידוש על היין דאורייתא מוקשה מכמה צדדים דג"כ הא דנ"ח עדיף מקידוש היום תיובתי'. ומ"ש ונתן טעם שנר ביתו דוחה לנ"ח משום דשלום בית ג"כ הוא דאורייתא עונג שבת שלא ישב בחשך. הס כי לא להזכיר אע"פ דדוחה מילי דרבנן מ"מ איהו לאו דאורייתא והרי עיקרו לצורך סעודה וע"כ אין מקדשין אלא במקום סעודה והרי סעודות היום והלילה עצמן נדחין מפני קידוש היום על היין אע"פ שק"ל שהוא דרבנן. והרי אדם שאכילתו מזיק לו שרי להתענות ולכל אדם סגי בכזית פת.