חוות יאיר · חלק י״א סימן ד׳

ואפילו אמירה לגוי היה אסור עפ"י דעת רוב הפוסקים לצורך נר שבת לולי המנהג [מכ"ש דלישנא איתקל לי' כמ"ש צער ב"ח ועמ"ש סוף תשובה קצ"א]. ומ"ש על ראי' מוכרחת שכתבנו מפ' ב"מ דאם אין סברא מחלקת אין חילוק בין דחיה לגמרי לקדימה מדאבעי נ"ח וקידוש היום איזה עדיף וזכרנום לעיל סי' ד' וכתב הוא ואני עיינתי בש"ס ולא מצאתי לנ"ש טעם תדיר. פה שגג מכ"ת ע"י טעות המעתיק שכתב במקום קידוש היום נ"ש ונפלאתי על מכ"ת שלא עמד על הטעות שהרי כתב שעיין בגמ'. והטעות הוא בהעתקת הש"ס וגדולה מזו שמכ"ת בעצמו העתיק הגמ' כאשר היא כמבואר בסמוך סי' ח'. ובגופא דמילתא דבריי חזקים כראי מוצק ואפילו כל הרוחות וכו'. ומ"ש בתימא על מה שכתבתי על מכ"ת שהיה לו להרגיש לפי שיטתו דנילוף מבטול עבודה מפני מ"מ. וכתב הוא שתמה על שלא הרגשתי שהוא הרגיש בזה. לא קרב זה אל זה רק שאין חפצי לטרוח בקיפוח וניצוח כזה. ומ"ש מכ"ת על שכתבתי דקושיותו ליתא מפני שאין מניעת קריאת המגילה רק דרבנן ולא נקראת אסורא. וכתב מכ"ת אוסיפת מיא אוסיף קמחא כאלו טעיתי במושכל ראשון ובשיקול הדעת. ונהפוך הוא כי מכ"ת אגב להיטתו וחשקו לשדות נרגא בדבריי לא התבונן לאט לירד לסוף דעתי. וביאור דבריי אף שפשוטים ומבוארים הם אחר שמכ"ת הקשה האיך יליף דמת מצוה דוחה למגילה מגדול כבוד הבריות וכו' דהא ההוא בממונא מיירי והתעלמת ואיסורא מממונא לא ילפינן. ועל זה סובבים דבריי דנהי דודאי איסורא מממונא לא ילפינן דמצד חומר האסור י"ל דדוחה לכבוד הבריות ואין ראיי' מוהתעלמת מ"מ מגילה דאין מניעתה איסורא שפיר ילפינן דנדחית מפני כבוד הבריות כמו ממונא. ואין כאן לא קמח ולא מים רק תבלין וטעם יש בדבריי: