חוות יאיר · חלק י״א סימן ב׳

ומה שתמה על שני אבות העולם שנעלמו מהם דברי התוס' פ' ע"פ בענין אף הם היו באותו הנס. לעולם יחשוד אדם עצמו טרם יבא לחשוד אחרים וחלילה לומר עלינו שלא עייננו בההוא ענינא שעליו שקלנו וטרינו ולא דרכי התוס' דרכי אותו רב המקשה ותיפוק ליה דה"ל ל"ת דלא תסור והרי התוס' לא זכרו ענין ל"ת כלל רק מפני שכתבו ד"ה מ"ע שהזמן גרמא הוצרכו לכתוב ואע"פ דד' כוסות דרבנן ר"ל דלמא במצוה דרבנן גם הנשים חייבות ובלא טעם שאף הם וכו' לזה אמר דמסתמא כעין דאורייתא תיקנו והתירוץ שתרצתי להרב באותן הימים הוא תורת אמת דלא שייך לומר דקים לנשי בלאו בל"ת אם לא נדע תחלה בירור חיובא דידהו מגזירות חכמים לכן לולי אף הם היו וכו' ה"א דמעיקרא לא תקנו לחייב נשים דמסתמא תקנו ככל מ"ע שהזמן גרמא. ואעפ"י שזה ג"כ ברת התוס' מ"מ לומר שכוונו התוס' לאותו קשיא ולתירוץ שלי ודאישתמט מינן דבר שאין לו שחר הוא. מ"ש להשיג על מ"ש במג"א דכבר יצא ידי זכירה בתפלה. העביר עליו את הדרך ודבר ה' בפיו אמת והלואי דכל כהני מילי מעליותא לימרן משמי והלא טעם נכון ומוכרח כתב דאם לא יצא בתפלה וקידוש היום הוא מ"ע איך יעלה על דעת לבטלו מפני שאין יין. ואפילו אין פת מידי יין ופת כתיב' וכ"כ כל הפוסקים דמ"ע לכור שבת בפה רק דחכמים קבעו על היין וי"א מאסמכתא דזכרו כיין הלבנון. וס"ל לר"ת דבאין יין אין הפת מעלה ומוריד וא"א לו לקיים תקנת חכמים וידי חובתו דאורייתא יצא כבר בתפלה וי"א דחז"ל תקנוהו על היין משום יין חביב לי' דסעיד ומשמח ואין אומרין שירה אלא על היין מקרא דהמשמח אלקים ואנשים כבר"פ כ"מ ולכן קבעו בכמה דוכתי' שאר ברכות על כוס יין ולכן באין יין יקדש על הפת דג"כ חביב לי' והוא עיקר סעודה. ובגמ' אמרו דרב זימנין דחביב לי' ריפתא ויקדש אריפתא עי' ש"ע סי' רע"א סעיף י"ב. ומ"מ בזכירה בפה יצא בתפלה והוא דבר ברור לכל הפוסקים כמעט. וראי' ברורה עוד שהרי קדושא ואבדלתא נהי דלענין פת מחולקין מ"מ תרוויהו מקרא דזכירה נפקי ותרווייהו דאורייתא לדעת רוב הפוסקים ובפרט הרמב"ם והרי גבי הבדלה אמרו בתחלה קבעוה בתפלה לחוד לפני שהעשירו ולכן מותר במלאכה תיכף אחר שהבדיל בתפלה ע"ש בפ' אין עומדין דל"ג מבואר כשמש בצהרים דקידוש והבדלה שניהם עיקרם בתפלה. וראיי' עוד מהולך במדבר ולא ידע יום שבת דמסיק שבת במה מנכרא בקידושא ואבדלתא. ואע"פ דודאי ההולך במדבר אין לו יין כדמקשי בש"ס בכה"ג כוס בשדה מי איכא גם אפשר שאין לו עוד פת בסלו. וכ"ש אין לו פת שלם דודאי על פת פרוס א"א לקדש כמ"ש בחידושינו בג"ה רק שאין להאריך בדבר שאינו נוכרח וא"כ איך יבדיל דק"ל אין מבדילין על פת. ומ"ש מר עוד לדחות דברי המג"א ממ"ש הרא"ש ראי' לדברי ר"ת דאין מקדשין על הפת מדאבעיא להו בגמרא נ"ח וקידוש היום איזה מהם עדיף דאי ס"ד דאפשר לקדש על הפת הרי יכול לקיים שניהם וא"כ כ"ש שמזה נדחה למר דברי המג"א תמה אני דא"כ למה דק"ל דמקדשין על הפת חוזרין דברי המג"א ונראין. וכך הוא האמת דרוב הפוסקי' ס"ל דמקדשין על הפת ובגמ' זימנין דחביבא ליה ריפתא וכו' והוכח' הרא"ש אינה מוכרחת די"ל דאע"פ דמקדשין על הפת מ"מ מאחר דתקנת חכמים היה על היין דלמא מיעקר נ"ח מקמה והרי חזינן דעשו חיזוק לתקנתו מאמימר דלא ה"ל חמרא לאבדולי ובת טות. ובלה"נ נ"ל תיוהא רבתא בהוכחת הרא"ש די"ל דהגמ' אבעי לי' דאין לו מעות מספיק לנ"ח ולפת ודו"ק ולכן לא זכרו התוס' הוכ' זו והרי הרא"ש גופי' ס"ל דמקדשין על פת: