חוות יאיר · חלק י׳ סימן ה׳

ומה שכתב אמ"ו וז"ל והנה לדעת (קושייתי במסקנא וקושייתו באיבעיין ודו"ק) מכ"ת תירוץ הש"ס שריר וקיים איסור מממון לא ילפינן ולדעת רש"י שפירש בלאו דל"ת להתעלם מעתה לא שייך גדול כבוד הבריות בדבר איסור והיה למ"כ להרגיש דקשי' ע"ז מביטול עבודה ופסח מפני מ"מ ולילף מיני' ואם יאמר תי' הש"ס שב וא"ת שאני. כי זה נמי לדעת הר"ן לדחייה שב וא"ת ואסורא עכ"ל תמהני שלא הרגיש (לא פגע ולא נגע והרגשתו אינו כלום כמ"ש שגם לר"ן בקדימה מיירי) מכ"ת ממה שהרגשתי בזה. הא זה לי עיקר קושיותי שכתבתי וז"ל אבל זה לי קושית עצומה לענ"ד ל"ל לפשוט מגדול כבוד הבריות לילף מלאחותו. לרא"ם דקאי לענין קדימה אין למיפשט כמו שהארכתי בזה ודאי צ"ע להר"ן דהא ודאי שריר וקיים בכל הש"ס ממון מאיסור לא ילפינן. כתירוץ ה"ס נמי ב"ק פ"ק גבי כ"ד אבות דר"א ובכמה דוכתי'. ומה שתירץ אמ"ו וז"ל אמנם בלה"נ (רצוני מה שהקשה איך פשיט מת מצוה עדיף מגדול כבוד הבריות והמשיב לא ירד לסוף דעתי) קושית מכ"ת ליתא דאין מניעת קריאת המגילה רק דרבנן ואינו נקרא אסורא וכו' אדרבא אוסיפת קימחא דמכ"ש לילף מיני' אם דוחה איסור דאורייתא בשב וא"ת מכ"ש מגילה דרבנן ולא חמיר כאסורא דהא כ"כ דנחפש להקל איסור מניעות קריאת המגילה מכבוד העבודה מכ"ש כיון שהוא איסור ואפ"ה דוחה וקשה לילף מיני'. והנה בתה"ד סימן רס"ו גבי מילה ומגילה יש מקום עיון לדעתי ומג"א כתב בשמו מה שלא כתוב בתשובה ואין כאן מקומו. ומה שפס בידו אם צריך להפסיק לת"ת בכפר נ"ל כיון שכתב רש"ל גבי נ"ח שצריך להפסיק ה"נ דינו הכא דחד טעם אית להו זה אמת ויציב שכל דברי מג"ד ומג"א בסימן תרפ"ז מרישא לסיפא אין בהן מתום אינן ראויין לאמרן. ומג"ד כתב ומלבד זה אין קיום לדברי ש"ע וכו' והמעיין וידע מהיכן נובע מקור הדינים מש"ס ופוסקים ישפוט בצדק שמשה אמת ותורתו אמת אין מדבריהם סתירה כלל. גם מג"א השיג על מה שכתב רמ"א גבי מ"מ כדי צרכו. ולדעתי אין מקום לדבריו ודברי רמ"א הם דברי תוס' מגילה דף כ"ט ע"א ואין רצוני להאריך. וכל זה כתבתי דרך פלפול בעלמא ולא ח"ו כמתעקש כי האמת אני מקבל ממי שאומרו. אבל מ"מ יש עדיין לברר הדברים ואנא נמי לברר קאמינא ודברי אמ"ו איידי דחביבין עלי השתעשעתי בהן ותו לא מידי: