הרי שאפי' שהיין ביד שמעון מפקינן ליה מיניה ולא מחייבינן שבועה לראובן כ"ש בנדון דידן שראובן הוא המוחזק ולוי בא להוציא ממנו דפשיטא ופשיטא דלא מחייבינן ליה שבועה לראובן ואפי' חרם סתם לא מחרמי' דדוקא בטענת שמא חשוב מחרמינן חרם סתם אבל בטענת שמא גרוע כזה דאנן סהדי דכותי' אנסי' הם ומשקרי ודאי דלא מחרמינן חרם סתם ועוד דאיכא כמה ספיקי וספיקי דספקי כנר' מתוך דברי השאלה ועוד שלהיות שעבר כמה וכמה זמן ונעשה מהבגדים מלבושים נר' ודאי שכבר מחל על הטעות אפי' היה ישראל כמו שכתב הטור סימן רל"ב מכר חפץ לחבירו ונמצא בו מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפילו אחר כמה ימים שזהו מקח טעות והוא שלא נשתמש במקח אחר שידע המום אבל נשתמש במקח אחר שידע המום הרי זה מחלו ואינו יכול לחזור בו מכל אלו הבחינו' נר' בעיני שהדין עם ראובן ואין לו ללוי עליו לא טענה ולא שבועה קלה וחמורה ואפי' הדרת הראש ולא חרם סתם כפי מה שנרא' לע"ד ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק צ״ג סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.