ראובן המחה לשמעון אצל לוי ואמר לו ללוי תן לשמעון סך מעות שאני חייב לו וכן עשה לוי ונתן הסך הנז' לשמעון אחר כך בהמשך הזמן עמד לוי ואמר דקדקתי בחשבוני ולא הייתי חייב לראובן הסך שנתתי לשמעון בשבילו ולכך העמידו בדין לוי הנז' לראובן הנז' שיתן לו מעותיו וראובן טען שכשהמחהו לשמעון אצל לוי אמר לו ללוי מאותן המעות שיש לי בידך תן סך כך לשמעון ומה שנשאר בידך להיותו מעט מזער כי אינו אלא זהוב אחד תנהו לי מיד ונתנו לו ושם בב"ד באותו המעמד הודה שמעון הנז' איך הוא אמת שקבל המעות מיד לוי הנז' לחשבון ראובן הנזכר ממה שהיה חייב לו הראובן הנזכר ואין לו על הראובן שום תביעה כי כבר נתפרע ממה שהיה חייב לו ומכח טענותיהם של ראובן ולוי חייבו הבית דין שבועה לראובן ונשבע בבית דין בפני קהל גדול בספר תורה בזרוע איך המעות שפרע לוי לשמעון היו מעותיו ממש שהיו לו ביד לוי ושאין בידו מלוי לא ממונא ולא דררא דממונ' ויצא זכאי ראובן מטענות לוי.
דברי ריבות · חלק צ׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.