דברי ריבות · חלק צ׳ סימן ב׳

אחר כך בהמשך הזמן שעבר מה שעבר בין שמעון ולוי ממשאם ומתנם וחשבונותם בא שמעון הנזכר אצל ראובן הנז' והעמידו בדין וטען שיפרע לו הסך שהיה חייב לו מקדם קדמתא כי מה שפרע לו לוי בשבילו כשהמחהו אצלו לא חשיב פרעון להיות כי לא היו לו בידו של לוי מעות ומעמד שלשתן לא מהני אלא כשיש מעות בידו ולכך חייבוני הדיינים העומדים ביני ובין לוי להחזיר לו המעות שנתן לי בשבילך ונמצא שאתה חייב לי עדיין הסך שהיית חייב לי וראובן טוען שכבר הודה שמעון בבית דין שקבל מיד לוי מה שהיה חייב לו וגם לוי הודה כן שכבר פרע לשמעון מה שהיה חייב לו לראובן ולכך הזמינו לדין לוי לראובן שיפרע לו מה שפרע בשבילו ומה שטוען עתה שמה שקבל מלוי לא חשיב פרעון אפילו שהיה במעמד שלשתן כיון שלא היו לו לראובן מעות ביד לוי לאו כל כמיניה לומר כן כי מנין יודע שמעון שלא היו לו לראובן מעות ביד לוי ושפרע לו כדין וכבר הזמינו לוי לראובן על זה ותבע ממנו מה שפרע בשבילו ונשבע ראובן בבית דין שמה שפרע לוי לשמעון היו מעותיו ממש שהיה לוי חייב לו לראובן ונתנם לו בתורת מעמד שלשתן הודיעני הדין עם מי.