דברי ריבות · חלק פ״ט סימן ג׳

ואם תאמר כל זה יצדק אם היתומים דנדון דידן הם גדולים אבל אם הם קטנים כתבו התוספות בבתרא פרק קמא על ההיא שכתבתי והלכתא כריש לקיש ואפילו מיתמי נראה דווקא ביתומים גדולים איירי אבל בקטנים לא גבי אפילו תוך זמנו וכו' דמצינן למימר דחיישינן לצררי אפילו תוך הזמן בקטנים וכן כתב הרב המגיד הלכות מלוה ולוה פרק י"ב וזה לשונו ובאמת בתוך זמנו נחלקו דאיכ' מאן דאמר שאף על פי שאין אדם פורע בתוך זמנו שמא התפיסו צרורות כסף במשכון ובעודן קטנים לא ידעו למצו' ראיה ולפיכך ימתין עד שיגדלו ולא אמרו שגובין במת תוך הזמן מן היתומים בלא שבועה אלא מן הגדולים אבל לא מן הקטנים אפילו בשבועה וי"ל שהרב המגיד כתב שם שהרמב"ן והרשב"א פסקו שאפילו מן הקטנים גובין במת תוך הזמן וההגהה כתב שם שכן פסק ריצב"א וגם הרמב"ם כמו שנראה מתוך לשונו פרק י"ד שכתב והנפרעים מן היורש בין קטן בין גדול לא יפרע אלא בשבועה ואם היה החוב לזמן ותבע בזמנו נפרע שלא בשבועה משמע דקאי לכלהו בין קטן בין גדול וכן כתב נמקי יוסף על ההיא דריש לקיש שם בבתר' וז"ל חזקה לא פרע בגו זמניה הילכך נפרע המלוה מן היתומים אפילו שלא בשבועה והסכימו המפרשים ז"ל דאפילו מיתומים קטנים וכן כתב המרדכי פ"ק דבתרא וז"ל פי' ר"י דאפילו ליתומים קטנים נזקקין לתוך הזמן וכו' עד ותוך הזמן לא מתפיס איניש צררי ואפילו בלא שבועה גובה מהם. ועוד כתב שם וכן כתב ר"מ בר מרדכי דבתוך הזמן נזקקין אפילו ליתומים קטנים וכן פסק הר"ן וספר התרומות כמו שכתב בית יוסף סי' ק"ח וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ו חלק ג' וכן פסק הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ה הרי דלכל רברבתא בנדון דידן אפילו יהיו היתומים קטנים גובין מהם בלא שבועה כיון דמת שמעון בגו זמניה.