דברי ריבות · חלק פ״ט סימן ב׳

תשובה טענת הבית דין שטוענים בשביל היתומים שאינו מן הראוי שיפרעו הריוח רק הקרן לבד שקבל שמעון אביהם לא ידענ' מאן פלג להו בין קרן לריוח אחר שנתחייב שמעון אביהם של יתומים לפרוע בין הקרן בין הריוח בשטר כתוב וחתום כמו שנראה מתוך דברי השאלה ואם אין כונת הבית דין שטוענין כך בשביל היתומים אלא לחוס עליהם שלא יפרעו ריוח מעות וכמו שנראה מתוך דברי השאלה שכתב שאינו מן הראוי שהיתומים יפרעו ריוח דמשמע לא שהדין כך אלא מן הראוי לאומד הדעת זו אינה טענה להפסיד ממון אחרים ואין מרחמים בדין. ועוד דגרסינן בערכין פרק שום היתומים אמ' רב נחמן מריש' לא הוה מזדקיקנ' לנכסי יתמי כיון דשמעת' להא דרב הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלא דידהו ליזלו בתר שיבקייהו מכאן ואילך מזדקקנא הרי לך ראיה ברורה שאין ראוי לעכב ביד יתומים ממון אחרי' כי אם בדין גמור ולכן ראוי לברר וללבן בנדון דידן אם הוא מן הדין שיפרעו היתומים החוב הנזכר לראובן יפרעו הקרן והריוח כי שקולים הם ויבואו שניהם אחר שנתחייב שמעון אביהם בשטר על שניהם ואם אינו מן הדין שיפרעו היתומים אז לא יפרעו לא קרן ולא ריוח גרסינן בערכין פרק שום היתומים מעיקר' מאי טעמ' לא אמר רב פפא פריעת ב"ח מצוה ויתמי לא בני מעבד מצו' נינהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסה מאי בינייהו איכא בינייהו כשחייב מודה אי נמי שמתוהו ומת בשמתיה שלחו מתם דשמתוהו ומית בשמתיה והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. הרי דכשחייב מודה או דמת בשמתיה גובין מן היורשין ולא חיישינן לפרעון ולא לצררי וגרסינן תו בבתרא פ' קמא אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמ' לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו וקאמר בגמרא והלכתא כריש לקיש ואפילו מיתמי ופי' רש"י אם מת הלוה בתוך זמנו גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חיישינן דילמא פרעיה והטעם כדקאמר בגמרא לא עביד איניש דפרע גו זמניה וכן פסק רב אלפס בהלכות והרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"א דבשלש אלה חייב מודה או שהיתה ההלואה לזמן ולא הגיע זמן פרעון או שנדוהו עד שיתן ומת בנדויו כל אלו גובין מן היורשין בלא שבועה וכן פסקו כל הפוסקים כלם וכיון שכן בנדון דידן כיון שמת שמעון קודם זמן הפרעון ודאי שגובה מהיורשים בלא שבועה.