ליתא שהרי כתב רב אלפס שם בהלכות איכא מאן דאמר דהאי שבועה שבועת היסת היא ואיכא מאן דאמר כעין שבועת התורה ואנן סבירא לן כמאן דאמר כעין שבועת התורה דומיא דפוגם שטרו וכמו שהכריח שם הר"ן וכיון דסבר דהוי כעין שבועת התורה אפשר דסבר רב אלפס דאי טען הלוה אישתבע לי דלא פרעתיך ולא רצה לישבע או שאינו יכול שישבע כנדון דידן אפילו תפס המלוה מפקינן מיניה ונחתינן לנכסיה שזהו החילוק שיש בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן כדאמרי' פרק שבועת הדיינין בדאורייתא אי לא בעי לאשתבועי נחתינן לנכסיה בדרבנן לא נחתינן לנכסיה וכיון דסבר רב אלפס דהוי כעין דאורייתא סתמא קאמר לכל מילי דשייכי לשבועת התורה ובר מן דין כתב הר"ן שם בהלכות דאפילו דשבועה זו דרבנן אם לא רצה לישבע ותפס נחתינן לנכסיה ומפקינן מיניה וטעמא דמילתא דכי אמרינן דבדרבנן לא נחתינן לנכסיה הני מילי בנתבע שהוא תופס ברשות אבל תובע שתפס שלא ברשות מפקינן מיניה וזה נראה עיקר וכיון שכן בנדון דידן שאינו יכול לישבע פשיטא דאמרינן דאינו נוטל כיון דאפילו אי תפס מפקינן מיניה ועוד כתב הטור סימן פ"ב ואם מת המלוה ויורשיו מוציאים השטרות והלוה טוען שהוא פרוע, י"א כיון ששבועה זו קילא שהרי אין פותחים בה אם לא שישאל הלוה לפיכך נוטלין היורשין בלא שבועה ורב שר שלום כתב כיון שאין המלוה כאן שיוכל לישבע נשבע הלוה ונפטר.
דברי ריבות · חלק פ״ו סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.