דברי ריבות · חלק פ״ו סימן ח׳

הרי שכתב בפירוש דבשבועת הלוה פטור ועד כאן לא פליגי י"א אלא להיותם יורשי' דמהפכינן בזכותייהו אבל במלוה עצמו דאינו יכול לישבע כנדון דידן פשיטא דלכולי עלמא דאינו נוטל כלל ואפילו שבועה לא מחייבינן ללוה שהרי המלוה טוען שמא כמו שכתבתי וגם הרמב"ם פסק פ' י"ז הלכות מלוה ולוה דאפילו יורשין לא גבו אלא בשבועה שכתב מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו ואמר פרעתי לאביך והיורש אומר איני יודע אומרים לו עמוד ושלם לו אמר ישבע לי ה"ז נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר ושלא אמר לנו אבא בפיו ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע וגובה וכן פסק הטור בשם רב אלפס ועוד כתב הטור סימן פ"ב בשם הגאונים על ההיא דאם באו לבית דין להשביע למלוה שאין שטרו פרוע טען הלוה שאין לו במה לפרוע וצריך לישבע על זה כתב והגאונים כתבו שאין אחד מהם נשבע שהנתבע אינו חייב כלום עד שישבע התובע וכו' הרי שפסקו שאין כאן חיוב כלל עד שישבע וכיון דבנדון דידן אין התובע יכול לישבע שלא פרע לסוחר שמעון הנזכר נמצא שאינו חייב כלום ועוד כתוב בהגהה בספר משפטים וז"ל ועוד מצאתי און לי דברי רב צמח גאון זצ"ל שכתב על דין אחד וסיים כך וכל מי שאינו גובה אלא בשבועה ואינו יכול לישבע פקע ממונו ואינו גובה בין אלמנה בין בעל חוב הרי שלדברי כל הני אשלי רברבי בנדון דידן אין לשמעון הנתבע חיוב ממון כלל כיון שראובן אינו יכול לישבע ואפילו שבועה דרבנן אינו חייב כיון דטענתו של ראובן טענת שמא ואין חיובו כי אם חרם סתם אם פרע לסוחר לחשבון חוב ראובן הנז' או לא דאם פרע לסוחר פשיט' ופשיט' דפטור שמעון בהאי פרעון ואינו יכול ראובן לחזור על שמעון כיון ששלחו וצוהו שיפרע לו שהרי כתב הטור סימן קכ"ו בשם ר"י ואם הנפקד ישראל והמקבל כותי כל זמן שאין ישראל הנותן חוזר בו יכול ליתנו לכותי שאפילו אמר לו בינו לבין עצמו מה שיש בידך תנהו לכותי פשיט' שיתנהו לו כל זמן שאין ישראל חוזר בו הרי שאם פרע שמעון לסוחר בדין פרע.