דברי ריבות · חלק פ״ו סימן ג׳

ואם שטר ההודאה נתקיים בחותמיו אם יש עדים לשמעון שפרע לסוחר ודאי דמהני אעג"ב דאית ליה לראובן שטרא בידיה דאמרינן פרק שבועת הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמ' ליה פרעתיך אמ' ליה הנהו סטראי נינהו אמר רב נחמן איתרע שטרא ופסק בגמרא והלכת' איתרע שטרא והני מילי דפרעיה באפיה סהדי ולא אידכר ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידי' מיגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול נמי למימר סיטראי נינהו. בהאי איתרע שטרא איכא כמה פירושים דלדעת הגאונים רב אלפס ורבנו האיי ורב שרירא פירשו דאיבטיל שטר לגמרי ונשבע הלוה היסת דלית גביה ולא מידי ומפטר כמו שכתב שם בהלכו' וזו היא סברת הרמב"ם פרק י"ד הלכות מלוה ולוה שכתב הוציא עליו שטר מקויי' שיש לו עליו מנה ואמר לו הלוה פרעתיך בפני פלוני ופלוני ובאו אלו והעידו שפרעו אבל לא הזכיר לו את השטר ואמר לו המלוה כן הוא שפרעת אבל חוב אחר פרעת שהיה לי אצלך הרי בטל השטר הרי דנקט לשון ביטול דמשמע לגמרי והרא"ש כתב דלענין זה איתרע דלא גבינן ביה ולא קרעינן ליה ואי תפיש לא מפקינן מניה והתוספות כתבו בשם ר"ח ור"ת דלענין זה איתרע דצריך בעל השטר שבוע' שלא נפרע אפילו יש בשטר נאמנות אבל בשבועה מיהא גובה וגם בעדו' העדים איכא פלוגתא דלדעת הרמב"ם צריך שיעידו שבתורת פרעון נתן המעות ואינם יודעים אם הם מזה השטר או משטר אחר אבל אם אינם מעידים כי אם מציאות נתינת המעות ואינם יודעים אם בתורת פרעון אם בתורת פקדון אם בתורת מתנה לא אתרע שטרא ור"ת והרא"ש פירשו כיון שראו מציאות נתינת מעות איתרע שטרא כמו שכתב הטור סימן נ"ח ונרא' לע"ד דכל חד וחד לשיטתיה אזיל דלדעת הרמב"ם דבטל השטר לגמרי צריך שיעידו שבתורת פרעון נתן המעות ולא סגי לבטל השטר לגמרי בעדות מציאות נתינת מעות אבל לדעת הרא"ש דריעותא דשטרא אינו אלא דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה או לר"ת ור"ח דריעותא דשטרא אינו אלא לענין חיוב שבועה למלוה אפילו יש בשטר נאמנות להא ודאי סגי בעדות מציאות נתינת מעות באופן שאפשר דהרמב"ם מודה לדברי רבינו תם דכשלא יעידו העדים כי אם מציאות נתינת מעות לא הוי ריעות' דשטר' כי אם לחייבו שבוע' למלוה אפילו אית בשטר נאמנות וכן נראה מתוך דבריו שכתב שם פרק י"ד אבל אם ראוהו נותן לו מעות ולא ידעו אם בתורת פרעון או בתורת פקדון וכו' ואמר המלוה פרעון של חוב אחר הוא הרי זה נאמן ונשבע ונוטל וכו' הרי דמהני עדות העדים לחייבו שבועה למלו' כדברי ר"ת וגם ר"ת אפשר דמודה לדברי הרמב"ם דעד כאן לא קאמר ר"ת דלא איתרע שטר' אלא לחייב למלוה שבועה אלא דוק' כשהעידו העדים מציאות נתינת מעות אבל אם יעידו שבתור' פרעון נתן המעות אפילו ר"ת מודה דבטל השטר לגמרי וקא מיפלגי רב שרירא ורב האי ורב אלפס והרמב"ם כת אחת ור"ח ור"ת והרא"ש כת אחרת ביישוב סוגיית הגמרא דר"ת וסיעתו סברי דמדקאמר לישנא דגמרא איתרע שטרא ולא קאמר איבטל שטרא משמע שאינו בטל לגמרי ובעדות דלא סגי אלא להא קא מיירי ורב אלפס וסיעתו סבר מדקאמר בגמרא עלה לאו אתורי יהבת ליה ומתורי שקלת ואמר רב פפא איתרע שטרא וכו' והתם ודאי ר"ל בטל לגמרי וכמו שהאריך שם בהלכות לכך מוקי סוגייא דגמר' דמיירי בעדות שבתורת פרעון נתן המעות ולכן בטל השטר לגמרי ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל הביאו הרא"ש פרק שבועת הדיינין וגם הרב המגיד פרק י"ד הנז' נראה דסבר דאעג"ב שלא יעידו שניתן המעות בתורת פרעון אלא סתם אפילו הכי בטל השטר וכמו שכתב דיותר ברצון פורע אדם חובותיו ממה שיתן שלו במתנה וודאי לשם פרעון השטר נתנם וכו' עיין שם.