דברי ריבות · חלק פ״ו סימן ב׳

תשובה מתוך דברי השאל' לא נתברר אם שטר ההודאה נתקיי' בחותמיו או לא וגם אם יש לשמעון איזו ראיה שפרע לסוחר הנזכר או לא לכן כדי לברר וללבן הענין היטב היטב להוציא לאור משפט הענין ומעשהו אשיב שולחי דבר על כל פרט ופרט וזה שנראה לע"ד שהדין עם שמעון והטעם לזה שאם שטר הודאת שמעון לא נתקיים בחותמיו פשיטא ופשיטא דאע"ג דשמעון מודה נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזוייף הוא ולא היו דברים מעולם. וראיה לזה דאמרינן בבתרא פרק מי שמת על מתניתין דקאמר וחכמים אומרים המוציא מחברו עליו הראיה קאמר בגמרא דפליגי ר' מאיר ורבנן במודה בשטר שכתבו אם צריך לקיימו דרבי מאיר סבר אין צריך לקיימו ורבנן סברי מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וודאי דהלכתא כרבנן ועוד דהא רב נחמן דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא סבירא ליה הכי דאמרינן בכתובו' פרק שני ומר היכי סבירא ליה אמר ליה כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא וכתב רש"י כך אני רגיל לומר למלוים המביאים שטרותיהם לפני ואין עדיהם עמהם אני אומר להם לכו ובקשו עדיכם וקיימוהו דאי לאו אף עג"ב דמודה לוה שכתבו מצי למימר פרעתיו וכן פסק הרמב"ם הלכו' מלוה ולוה פרק י"ד שכתב הוציא עליו שטר חוב שאינו יכול לקיימו ואמר הלוה אמת שאני כתבתי שטר זה אבל פרעתיו או אמנה הוא או כתבתי ללוות ועדיין לא לויתי וכל כיוצא בזה הואיל ואם רצה אמר לא היו דברים מעולם והרי מפיו נתקיים הרי זה נאמן וישבע היסת ויפטר וכן פסק הטור סימן פ"ב וז"ל מלוה שהוציא שטר שאינו מקויים והלוה טוען פרעתי נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו' דהאי שטרא חספא בעלמא הוא אמאי קא סמכת אלוה ואיהו מבטל ליה הרי לך ראיה ברורה לנדון דידן דנאמן שמעון לומר פרעתי ומה גם עתה דשמעון טוען בריא פרעתי וראובן אינו יכול לטעון בריא אלא שמא שהרי אפשר שפרע שמעון לסוחר ששלחו והוא לא ידע ועל פיו של סוחר וכתיבתו שכתב לו שלא פרע לו הוא חי וטוען מה שטוען ולכן נראה לע"ד דאפילו שבועה אינו חייב שמעון דלא מחייבינן שבועה על טענת שמא כי אם חרם סתם.