דברי ריבות · חלק פ״ד סימן א׳

מעשה שהיה כך היה ב' או ג' יהודי' היו חייבים סך כך למלך ממס להטא' שקנו מהמלך יר"ה ושם א' מהם ראובן והיה שם בעיר ההיא יהודי אחר עשיר ושמו גם כן ראובן ובהמשך הזמן בא הנאזיר ושלח לאימין לתבוע הסך הנז' וקרה מקרה שהאימין פגע בשמעון אחיו של ראובן העשיר הנז' ואמר לו יש פה יהודי א' ששמו ראובן השיב שמעון אני מכירו כי אחי הוא אמר לו האימין הביאו אצלי אמר לו שמעון טיבך טובך אצלו השיב לו האימין הוא חייב למלך סך כך כששמע שמעון כך נשתנו פניו ושב לאחוריו ודחפו ופייסו בדברים באומרו שלא היה נמצ' כעת בעיר וביקש לדחות את השעה והאימין לא שמע לקול מלחשים ונתן לשמעון בבית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורי' בכבלי ברזל ויהי שם בבית הסוהר שני ימים אחר שעברו עליו שני ימים היותו חבוש בכבלי בוז ושלשלאות של ברזל ולא היה יכול עוד להיות סובל אמר שמעון לאימין האיש אשר אתה מבקש אינו ראובן אחי אלא ראובן אחר הוא שחייב למלך יר"ה אבל אחי ראובן מעולם לא נתחייב למלך וראיה לזה שאחי ראובן כינויו כך וראובן החייב כינויו כך ואין זה אחי אז הלך האימין אצל הנאזיר לראות פנקס המלך ומצא כתוב כדברי שמעון שהראובן הכתוב בפנקס לא היה אחיו כי אם אחר וכן היה האמת שהוא וחבריו עמו היו חייבים למלך ואז התיר האימין לשמעון הנזכר והוציאו מבית הסוהר ותפס לראובן החייב ולחביריו ויהיו שם בבית הסוהר עד שפרעו מה שהיו חייבים עתה בא ראובן וטען נגד שמעון ואמר לו אתה מסרתני ביד אדונים קשה והצלת עצמך בממוני ופרעתי ל"ג אלף לבנים אם כן אתה חייב לי הסך הנזכר כדין מוסר ממון חבירו ביד אנס שחייב לשלם ושמעון משיב אני לא הייתי חייב כלום לא אני ולא אחי ועם כל זה אנוס הייתי שסבלתי יסורין קשים בהיותי חבוש בבית האסורים ולא יכלתי לסבול עוד עד שדברתי האמת יורנו הדין עם מי.