דברי ריבות · חלק פ״ג סימן ז׳

הרי שחילק בין מלוה לפקדון וכיון שחולק בין מלוה לפקדון על כרחין צריכין אנו לומר דמלוה דומיא דפקדון מה פקדון דאנסוהו על אותו ממון דוקא וכמו שהביא ראיה מכסא דכספא אף מלוה איירי דאנסוהו על אותו ממון דאי לא תימא הכי לפלוג במלוה עצמה בין אנסוהו על אותו ממון ללא אנסוהו על אותו ממון אלא ודאי במלוה גופה ליכא לפלוגי ואפילו הכי קאמר במלוה דחייב משום דכיון דמלוה להוצאה ניתנה הוה ליה כאלו אנסוהו על ממון אחר כמו שכתב הוא ז"ל וכיון שכן אפי' לא נשא ונתן ביד אלא שהראה לו הממון כנדון דידן כמו שכתבתי לעיל אפי' הכי חייב כמו שכתבתי לעיל בשם המרדכי ומה שכתב עוד שראובן פטור מטעם דינא דמלכותא דינא האמת הוא שלא נתבר' מתוך דברי השאלה על מה ועל מה גזרו על נכסי שמעון שימסרום ביד שופטי הארץ אבל מתוך דברי התשובה נר' שגזרו עליו כך להיות שהיה מקדמת דנא כותי ונתיהד ובזה יש להסתפק אם מקרי דינא דמלכותא דהא איכא כמה מיני חלוקים בזה שהרי כתב הרמב"ם דכי אמרינן דינא דמלכותא דינא הני מילי הדינים הקבועים בכל מלכותו שהוא וכל המלכים שהיו לפניו הנהיגו הדברים אבל מה שהמלך עושה לפי שעה או חק חדש שהוא עושה לפי שעה לקנוס את העם במה שלא נהגו בימי האבות לא מיקרי דינא דמלכותא אין אנו דנין אותו הדין וגם צריך שיהיה הדין בדבר כללי ונוהג כן בכל מלכותו כמו שכתבו כל הפוסקים וכיון שכן בנדון דידן מעולם לא שמענו בעיר אנקונה גזרה כזאת זה כמה ימים ושני' שעמדו שם יהודים לא בזמן כבוד האפיפו' הזה ולא בזמן האחרים וגם לא שמענו שבעיר אחרת גזר כך ועוד מצינו שכתב המרדכי פרק הגוזל בתרא בשם ראבי"ה דוקא בקרקע שייך לומר דינא דמלכותא דינא וכן כתב ה"ר אליעזר ממיץ וז"ל לא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בקרקעות ובמשפטים שהם תלויין בקרקעות כגון מכס וכו' שהארץ שלו אבל אם קוצב מלכות על דבר שאינו שלו כי ההיא דסיקיריקון בגיטין או אדם שאינו חפץ לישאר בארצו לאו כל כמיניה למגזליה ולכן צריך להתיישב בדבר אי הוי דינא דמלכותא אי לא כי לא ניסיתי בעניניהם לידע ולברר אי הוי דינא דמלכותא ומי שבטיב ענינים אלו מבין יבין וידין דין זה לאשורו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.