הרי נראה מתוך דבריו דאע"ג שנתפס בשביל אותו הממון שבידו דהא פריך ולא דמי לההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא ומסיק דפטור אפילו הכי מחייב לראובן להיות המעות בידו בתורת מלוה וכן נראה מתוך מה שכתב הרא"ש בפסקיו פרק קמא דגיטין על ענין מעמד שלשתם שכתב ואם הנותן הוא כותי והנפקד והמקבל ישראל קנה ישראל ועוד אני אומ' אם מלוה הוא והכותי אנס והוציאו בכח מן הלוה קודם שפרע לישראל חייב הלוה לפרוע גם לישראל שהרי כבר נתחייב לישראל ואם הכותי אנס וגזל את הלוה אין הישראל מפסיד בכך ואם פקדון הוא ונכנס הכותי לבית הנפקד ונטלה בחזקה אינו חייב לשלם לישראל וכו' ודמי להא דאמרינן בהגוזל בתרא ההוא דאפקידו גביה כסא דכספא דאי לאו אינש דאמיד הוא אמרינן אכסא דכספא סליקו ופטור אבל במלוה לא שייך למימר האי טעמא דמלוה להוצאה ניתנה וכאלו אנסו ליתן לו ממון אחר.
דברי ריבות · חלק פ״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.