דברי ריבות · חלק פ״א סימן ה׳

אבל אם זה האונס דנדון דידן הוא אונסא דשכיח פשיט' ופשיט' שהדין עם שמעון דודאי ראובן קביל עליה אותו האחריות וראיה לזה דאמרינן בכתובו' פרק קמא ללישנא בתר' דרבא סבר דיש טענ' אונס בגיטין דפריך מהכא דההוא דאמר להו אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום ליהוי גיטא אתא ופסקו מברא ואמר להו חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ומשני אונס' דשכיח שאני דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני איהו הוא דאפסיד אנפשי' הרי דאפי' ללישנ' דטענינן טענת אונס בגיטין דומה דממונ' אמרינן דבאונס' דשכיח לא טענינן משום דאיבעי ליה לאתנויי אף בנדון דידן אף על גב דממונ' כיון דאונס' דשכיח הוא איבעי ליה לאתנויי וכיון דלא אתני והוציא עצמו מן האחריות ההוא איהו הוא דאפסיד אנפשיה וקבילתיה עליה והדין עם שמעון וכן פסק הרמב"ם פרק י' מהלכו' מכירה וז"ל המוכר קרקע לחבירו והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זו יהיה חייב לשלם אפי' בא כותי וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם אבל אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה או שבאה זועה והשחית אותה הרי זה פטור שאלו וכיוצא בהם אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל תנאי זה והוא הדין לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנ' ואין כוללין באותו התנאי אלא דברים הידועים שבכללן היה התנאי ואם שהיו בדעת המתנה בשעה שהתנה וכן פסק הטור וכל הפוסקים וכיון שכן בנדון דידן אם הוא אונס' דשכיח וכמו שטען שמעון דמעשי' בכל יום כמו שכתב בשאלה פשיטא שהדין עם שמעון והנכסים היו באחריות ראובן.