נראה לי שכל זה אינו שווה לו וזה דתנן אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב ותניא בגמרא היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבירה ומתה היה עמו בשעת שבירה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה וכיון שכן בנדון דידן נמצא שרבי יעקב לא היה עם רבי חיים בשעה שחל עליו חיוב שמירת הפקדון שהרי כתוב בשאלה ובטענה שר' יעקב הביא פקדונו ורבי חיים הנתבע לקחו מידו ושם אותו בתוך פיאל ואותו הפיאל בתוך פיאל אחר ואחר כך נתנו לר' יעקב אותו הפיאל ושם אותו בתוך הבוגו בתוך ההראר וכיון שכן נמצא שמשעה שמשך רבי חיים הפקדון בידו מיד נתחייב בשמירתו וכדאמרינן בגמרא כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין ואפילו לא אמר אלא הנח לפני תנן פרק השוכר את האומנין דהוי שומר חנם וכשנתעסק רבי יעקב במלאכת רבי חיים היה אחר כך ולא חשיב בעליו עמו וכן פסק הרמב"ם משך את הבהמה ואחר כך השקהו אינה שאלה בבעלים וזהו מוסכם מכל הפוסקים כלם.
דברי ריבות · חלק פ׳ סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.