דברי ריבות · חלק ע״ה סימן ו׳

וכיון ששלש שנים ההסכמה הם כשני החזקה יהבינן להו דין שני החזקה וזה דאמרינן בגמרא פרק חזקת הבתים אמר רב הונא שלש שנים שאמרו הוא שאכלן רצופות מאי קמל"ן תנינא חזקתן שלש שנים מיום ליום מהו דתימא מיום ליום לאפוקי מקוטעות ולעולם אפילו מפוזרו' קמל"ן אמר רב חמא ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי, פשיטא לא צריכ' דאיכ' דמוביר ואיכא דלא מוביר והאי גברא מוברא מהו דתימא אמר אם איתא, כך הגירסא בבבא בתרא דף כ"א ע"א דדידך הואי איבעי לך למזרעא קמל"ן דאמר ליה חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא למינטר וכו' וכן הלכה וכן פסק הרמב"ם פרק י"ב הלכות טוען ונטען שכתב החזיק בשדה וזרעה שנה והובירה שנה אפי' עשה כן כמה שני' לא החזיק. היה דרכן של בני אותו המקו' להוביר אף על פי שמקצתן זורעין שנה אחר שנה ומקצתן זורעין שנה ומוברין שנה הרי זה החזיק שהרי הוא אומר לא הוברתי אותה אלא כדי שתעשה הרבה בשנת הזריעה וכתב הרשב"ם ומיהו שנה שהובירה אינה עולה לחשבון ג' שני חזקה וצריך לשמור שטרו עד שילקוט תבואה שלש שנים וכן פירש ר"י וכן כתב מגיד משנה שם וז"ל אבל שנת ההוברה לא סלקא ליה וזה ברור וכן נראה מדברי רבינו.