דברי ריבות · חלק ע״ה סימן ז׳

הרי שבענין שני חזקה שנת ההוברה אינו עולה לו לחשבון השלש שנים אלא שצריך שילקוט תבואה ג' שנים ואם לא עשה כן אע"ג דאכלה ב' שנין והובירה תרי שנין לא מהניא ליה חזקתיה ומפקינן ליה מיניה לפי ששני ההברה כיון שלא היו כל כך ראויים לזריעה לא חשיב זמן בנדון דידן שהוא לאוקומי ממונא בחזקת מריה ולהעמיד לראובן על חזקתו לא כל שכן דאמרינן שזמן ההברה והחרבה שאין הבתים ראויים לדירה דלא חשיב זמן כלל לתשלום השלש שנים ועוד יש להביא ראיה לזה מהא דתנן פרק השואל המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית וכו' וקאמר בגמרא היכי דמי אי דאמר ליה בית זה נפל אזל ליה וכו' ופי' הרא"ש בפסקיו אזל ליה ואין חייב להעמיד לו בית אחר אלא יחזיר לו שכרו המגיע עד סוף זמנו וכו' וכן פסק הרמב"ם פרק חמישי הלכות שכירות מחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות וכן פסק הטור סימן שי"ב הרי בנדון הזה דאע"ג דאיכא למימר שחייב השוכר לשלם כל זמן השכירות משום דברשותו של שוכר נפל הבית דכל ימי השכירות הבית ברשותו של שוכר הוא עומד וכמו שכתוב בתשובות מיימוניות ספר משפטים סימן כ"ז וגם בהגהה אשרית פרק השואל מכל מקום פסקו כל הפוסקים הנז' שזמן הנפילה לא חשיב זמן ואע"ג דנקיט המשכיר ממונא מפקינן ליה מיניה בנדון דידן שהוא לאוקומי ממונא ולהעמיד לראובן על חזקתו לא כל שכן דאמרינן דזמן נפילת הבתים לא חשיב זמן כיון שאין ראויים לדירה.