אי בעית אימא משנה דתנן בבתרא פרק חזקת הבתים חזקת הבתים והבורות וכו' חזקתן ג' שנים מיום ליום ויובן בזה דאף על גב דנדון דידן מאלו השלש שנים שצריך שיהיה החצר או הבית פנוי ולא יכנס בו יהודי אחר אין זה כי אם הסכמה שהסכימו החכמים השלמים קדושים אחר בארץ המה ז"ל ואין לו עיקר מדינא מכל מקום כל מאי דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון ושרש ועיקר תקנה זו היתה ממה ששנינו חזקת הבתים חזקתן שלש שנים וכו' וטעמא דמילתא כמו שאמר בגמר' שתא קמייתא מחיל איניש תרתי מחיל תלת לא מחיל וקאמר עוד טעמא אחרינא שתא קמייתא לא קפיד איניש על מה שיורד חבירו לתוך שדהו שלא ברשותו תרתי לא קפיד תלתא קפיד וכיון ששתק ולא מיחה ודאי שמכרו לא אף כאן בנדון דידן שיערו חז"ל מתקני ההסכמה הנזכרת שלא יוכל שום יהודי לבא לאותו החצר שלש שנים כדי להחזיר החזקה לבעלים הראשונים ולכן הוצרכו לזמן שלש שנים לפי שהכותי או התוגר אף על פי שיהיה חצרו או ביתו ריקן מבלי יושב תרתי שנים מחיל תלתא לא מחיל וודאי שיבא להתפשר עם היהודי בעל החזקה וגם היהודי בעל החזקה אעפ"י שרואה שהכותי אוכל פירות החצר תרתי שנין והוא אינו נהנה מחזקתו לא קפיד אבל תלתא קפיד וודאי שישתדל היהודי להתפשר עם הכותי באופן שיחזיר לו חזקתו וכיון שלא נתפשר עמו ודאי שסילק ידו מהחזקה ההיא ואז יוכל איזה יהודי שיהיה להחזיק בחצר או הבית ההוא כזוכה מההפקר.
דברי ריבות · חלק ע״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
