דברי ריבות · חלק ס״ד סימן ח׳

ועוד שאפילו שיהיה שבועה חמורה בשם או בכנוי לא בעינן מצוה כההיא דדרדקי משום דשאני התם משו' דתחלת הנדר נעש' לדבר מצוה ומשו' הכי בעינן דשייכי בהיתר כמו שכתבתי לעיל אבל בשבוע' או בנדר שלא נעשה בתחלתו למצוה נהי דלענין התרה כשהיא על דעת רבים בעינן מצוה אבל במצוה כל דהוא סגי [מצאתי זה החילוק בהרמב"ם בדף ת"ך בשאלות ותשובות] ונראה היות זה החלוק מוכרח משום דבהדיא משמע פרק אלו הן הלוקין על האונס שגירש אעג"ב דהדירה על דעת רבים מתירין לו ומחזיר משום דאיכא מצוה בדבר שכל ימיו בעמוד והחזר קאי ואם מצוה כההיא דדרקי בעינן היאך מתירין לו הא לא שייכי הרבים באותה ההתרה אלא ודאי כדפרישית שכיון שלא היתה לשם תחלת הנדר לדבר מצוה במצו' כל דהיא סגי להתירה וכן נראה בהדיא במכות פרק אלו הן הלוקין גבי ההיא סוגיא דקיימו ולא קיימו בטלו ולא בטלו וכו' ע"ש וכן נראה מדברי הטור בסימן רכ"ח שכתב ונדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעת אלא אם כן יש מצוה בהתרתו הרי שכתב סתם ולא חלק. ועוד מצאתי כתוב בשאלה ותשובה על בחור אחד שנדר על דעת רבים ואמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי חוץ מן החטין אם אשחק בקוביא וכו' וקאמר ומטעם קדושא ואבדלתא אין נחשב דבר מצוה דאפשר דנפיק בקדושא ואבדלתא דאחרים ועוד דאפשר לאקדושי אריפתא ולאבדולי אשיכרא של חיטין טעמא משום דסגי בלאו הכי הא לא סגי בלאו הכי חשיבא מצוה אעג"ב דלא הוי כההיא דדרדקי. כלל העולה לענין הנדון שלנו שאם נלך לשיטת ר"ת דבעינן מצוה כההיא דדרדקי נלך ג"כ לשיטתו דלא הוי שבועה על דעת רבים כיון שלא פירש ויש לה התרה אפילו בלא מצוה וכ"ש לרש"י ואם נלך לשיטת הרמב"ם דהוי שבועה לדעת רבים נלך לשיטתו דקילא השבועה דאינו מחויב מלקות וקרבן וסגי במצוה כל דהיא או בעבור הטעמים האחרים שכתבתי כ"נ לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.