דברי ריבות · חלק ס״ד סימן ו׳

ולענין אי הוי שבועה על דעת רבים תדע שרש"י סובר דלא הוי על דעת רבים אלא כשהוא נשבע בפניהם וכמו שנראה מלשונו בגיטין פרק השולח דקאמר על דעת רבים כך יאמרו לו מדירין אנו אותך על דעתינו משמע דבעינן שיהא בפניהם וכתב הר"ן שכן כתב רבינו האיי גאון בתשובה ור"ת סבר דאפילו שלא בפניהם הוי על דעת רבים והוא שיפרט ויאמר על דעת פלוני ופלוני אבל על דעת רבים סתם שלא בפניהם לאו כלום הוא וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל עשירי דין א' והרמב"ם פי' דבכל ענין הוי על דעת רבים בין בפניהם בין שלא בפניהם בין פירש בין לא פירש אלא סתם על דעת רבים וכן נראה מתוך לשונו בפרק ו' מהלכות שבועות שכתב נשבע על דעת רבים או שנדר על דעת רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה משמע שהוא סובר דעל דעת רבים בכל ענין משמע דאי לא תימא הכי אבעי ליה לפרושי וכן פיר' הר"ן עליו בהלכות מזה נוכל להוכיח בנדון שלנו דלא הוי שבועה על דעת רבים דהא אף על גב דהני גאוני עולם כלהו פליגי מכל מקום רש"י ור"ת תרוייהו פליגי להרמב"ם וסברי דבסתם שלא בפניהם שהוא הנדון שלנו דלא הוי על דעת רבים אם כן הוו תרי לגבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכ"ש דאפילו לדעת הרמב"ם דקאמר דבסתם אפילו שלא בפניהם דהוי שבועה על דעת רבים בנדון שלנו יש התרה משום דאיכא צד מצוה והיא לשים שלום בין ראובן ושמעון שהם אחים ולא יהיה איבה ושנא' ותחרות ביניהם וכיון דאיכא מצוה בדבר יש לה התרה כדאמרי בגיטין פרק השולח הני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה והטעם כמו שכתב ר"ת משום דצריך דעת רבים להפר הואיל ונדר על דעתם וסתמא אין דעתם להפר אבל לדבר מצוה אנן סהדי דניחא להו שיפר ואף על גב שכתב ר"ת שאין כל המצות שוות דדוקא לדבר מצוה שהיא כעין אביהם של תינוקת דשייכי בנדר ובמצוה ועל דעתם הדירוהו ועל דעתם התירוהו והם היו הנידרין והם היו הנתרין אבל בעלמא אפילו לדבר מצוה לא וכמו שהביא הטעם הרשב"א בחדושיו דמסכת גיטין ודקדקה ר"ת מהא דקאמר בגמרא כי הא דההיא מקרי דרדקי דמשמע דוקא מצוה כי האי ואם כן אפש' דהרמב"ם סובר כן ולדעתו דבנדון שלנו הוי שבועה על דעת רבי' נמצא דליכא מצוה כי ההיא דדרדקי וליכא התרה.