יש לומר דהיינו דוקא לענין חיוב מלקות וקרבן אבל איסורא מיהא איכא אפילו בלא שם ובלא כנוי וכמו שהביאו הר"ן בהלכות פרק שבועת העדות וכן כתב הרמב"ם פרק שני דהלכות שבועות וז"ל אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם ולא כנוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו עד שיהא בה שם מן השמות המיוחדים או כנוי מן הכנויים וטעמא דמילתא הוא כמו שכתב הר"ן בהלכות פרק שבועת העדות משום דעיקר שבועה כי כתיבה בשם כתיב דכתיב לא תשבעו בשמי לשקר אי נמי לא תשא את שם השם וכו' והוא הדין נמי לכנוי דכתיב וחללת את שם אלדיך וכו' אבל בלא שם ובלא כנוי אין לנו לא למלקות ולא לקרבן הרי דלכולי עלמא הוי שבועה לאסור עליו הדבר הנשבע.
דברי ריבות · חלק ס״ד סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.