דברי ריבות · חלק ס׳ סימן ד׳

והטענה השנית שאמרו שלא נחלקו במה"אלה רק בבית הכנס' ועמדו לבטלה מתוספת לשון ההסכמה רואה אני דברי המבטלין נכונים בעצמם ואם לא מטעמם וזה שהם באו מכח מה שאמרו בגמר' דר"ע דייק לישנ' יתיר' דכיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא אתא ולפי' רשב"ם אך אף רבנן מודו בהא כל דאיכא מידי לטפויי ואני אומר דאי מהא בלבד יש לטוענין צד להטיב דהא מילתא רפיא בדעת הפסקנים ומטולטלת בין דעותיהם והיא דאע"ג דמתשובות מהר"יק נרא' שדעתו מסכים דאמרינן לכל מילתא ואנן נמי לכל ענין דרשי' לישנא יתירא לטפויי על כל דבר ודבר לפי עניינו הלא מעלה עשן עומדים לנגדו הרשב"א והר"יבץ ז"ל שכתבו דהך דינא דכל לישנ' יתירא דלא צריך לטפויי הוא אין בידינו כח לדון בו בממונות אלא במקום שאמרו אותם בגמר' בלבד וזכורני זה שנים מעוטות נזדמנו לפני תשובות מהר"שבץ וראיתי כתב כן בשם הראשונים ואולם יש להשיב ולקיים דברי המבטלים ולומר דע"כ לא אמרו הרבנים כן אלא בכל לשון מיותר בלבד שאנו באים לדרוש אותו בענין מה שאינו ברור במשמעותו מכח יתורו וכגון הנהו דבגמרא בתרא וההיא דשרביט בערכין דודאי כל כי הך לישנא לא בקיאינן אנן למדרשיה דאיפשר לשופרא בלבד אתא ולא לטפויי. אבל בכל שהלשון מיותר יש במשמעותו דבר נוסף וענין מיותר על מה שמורה ומשמע הלשון הקודם ודאי כ"ע מודו בהא דדרשינן ליה שפיר דהא לא מטעם תוספת ויתור בלבד אנו באים לדורשו אלא מהבנתו ומשמעותו. ועוד דאף אינהו לא אמור דלא דרשינן אנן לישנא יתירא מדנפשין אלא בממונות בלבד אבל בדברים אחרי' ודאי מודו דאף אנו נאמר ולדידי מוסיף אני לומר דדוקא בממונות ולהוציא אמרו כן אבל להעמיד ממון בחזקתו יאי ויאי אף בממונות.