דברי ריבות · חלק ס׳ סימן ג׳

ועוד דאפילו בשנים שנשבעו הורה זקן לאסור כמו שכתוב שם וגם שאלה העוברים לא הושגחו מהאחרים ושאר אחיהם החפצים בקיום לא בדקו אחריה' לענוש נכסין וליסורין הכרזה והרחקה כלל ויעלה על דעת לומר דמן הסתם ודאי הסכימו בביטולה וגם שלא גלו דעתם כך הם מכוונים כדי שלא יהיה חל עליהם עונש החרם בהיותם בלתי מרחיקי' את העוברי' הא ודאי בדותא היה דהא מילתא נמי במנהגא תלו לה כל הפסקני' ז"ל הר"שבא וה"רן והרי"בש והרי"בן דכיון שנהגו שלא להרחיק את העובר ושלא להענישו מנהג זה תורה הוא אצלם והעובר הוא לבדו יענש מן השמים והאחרים עם שאינם בדלים ממנו אינם נתפסים בעונש כיון שכך נהגו וכיון שכן אין שתיקת הקהלות האחרות המחזיקו' בהסכמה הוראה על רצונם שתבטל ולא זו בלבד אלא עוד הוספתי ודקדקתי בלשון הסכמה שניה זו וראיתי ז"ל כל הסכמה שיעשו ויקבלו הקהלות הקדושות אשר בשאלוניקי וכו' והרי לשון שיעשו ויקבלו מורה ודאי שלא כוונו המחרימים עצמם ולא הסכימו ענין זה על ההסכמות שקדמו בעבר אלא על ההסכמות שיתחדשו בעתיד ולהבא אחר זמן הסכמה שניה זו וזה אם שמרצונם הפשוט כך שמו בלבם להתנות לעתיד ולא לקודם אם שראו להם שהסכמתם זו לא תועילם לעבר ולקודם ולפיכך הסכימו במה שאפשר להם מן הדין והנה בזה ודאי נתבטלה טענה ראשונה.