ונדון דידן הני תרתי אית ביה חדא דלאו לשון מיותר בלבד הוא אלא משמעות והוכחה ברורה יש בו וכמו שעוד אוסיף לבאר ותו דנדון דידן לאו ממונא אלא איסור דביטוי שפתים ואי בכל נדרים הלכתא רווחת הלך אחר לשון בני אדם ודיני חרמות והסכמות כן פשיטא ופשיטא דאזלינן בהו אחר תוספות וכ"ש בלשון המבורר במשמעות עצמותו והנכון אצלי הוא דאין לבא בזה מדין לישנא יתירה מפני דלישנא יתירה לא הוי אלא בתרתי לישני דמשמעות שוה במוחלט או שלא במוחלט קצת אבל שתי לשונות שענין משמעותו מתחלף אין אומרים בהם שהאחד מיותר דהא כל חד וחד מילתא באפי נפשיה הוא ולשון שני ענין שני לעצמו נבדל מעצמו מענין ראשון ושקולים הם שני הענינים ויבואו שניהם ונדון דידן הכי נמי שני פרקי הסכמה זו נבדלים בעניני' שונים.
דברי ריבות · חלק ס׳ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.