דברי ריבות · חלק נ״ה סימן ד׳

וכי תימא כיון דלבסוף מת ראובן אמרינן דעתו של שמעון היה אם יודע בשעת נדרו שהיה מת היה מוציאו מן הכלל ונמצא עתה למפרע שיש טעות בעיקר הנדר דאדעתא דהכי לא נדר ונמצא בטל מאליו ואמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כלו אי אפשר לומר כן לפי שטענת מת אינו מועיל להיות פתח להתיר הנדר ע"י שאלת חכם כ"ש לבטל הנדר מעיקרו מבלי שאלה וראיה דתנן בנדרים פ"ד רבי אליעזר אומר פותחין בנולד וחכמים אוסרים וכו' ואמרינן בגמרא מאי טעמא דר' אליעזר אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים וכו' והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו קסברי הנהו מי מייתו והא כל מקו' שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהן. הרי דמיתה לכולי עלמא הוי נולד וקיימא לן כחכמים דאין פותחין וכן פסקו כל הפוסקים והטעם דאין פותחין בנולד הוא לפי שהפתח עוקר הנדר מעיקרו בהיתר החכם אבל הנולד אינו עוקרו וכמו שכתב הרא"ש וז"ל בנולד אינו נעשה נדר טעות מעקרו כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם הרי דמת אינו מועיל להיות פתח להתיר על ידי שאלת חכם כ"ש לעקור הנדר מעיקרו ולהחשיבו כמוטעה להיות מותר מאליו.