וכשנדקדק בנדון דידן לא יצדק שום אחד מאלו אם הראשון שיהיה בטל מאליו אי אפשר לפי שהטעם שאמרו בראה אותם אוכלין תאני' וכו' ובכל נדרי שגגות דבטלין מאליהן בלי שאלת חכם הוא לפי שיש בעיקר הנדר טעות כי בשעה שהיה נודר כבר היו שם בפועל אביו ואחיו ואלו היה יודע כך היה מוציאן מן הכלל ונמצא שלא נתכוון להדיר את אלו מעולם ולא חל הנדר ואפי' בזה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו אלא כשהחליף דבריו בשעת חזרה ממה שאמ' בשעה שנדר אבל במעמיד דבריו לא כדקאמר רבה פ"ד נדרים וכן פסקו כל הפוסקים אבל בנדון דידן אי אפשר להיות בטל מאליו לפי שכבר חל הנדר והשבועה שלא יש שום טעות בעיקר הנדר שהרי בשעה שקבל שמעון על החומרו' היה ראובן מדבר עמו והיה בחיים ובאות' שעה כבר חלו כל החומרו' וקבל שמעון על עצמו לקיים עם ראובן ממש כל ההסכמות הכתובות בשטר.
דברי ריבות · חלק נ״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.